בין כך ובין כך אתם קרוים בנים
קידושין לו ע"א
"תניא: בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: בנים סכלים המה, ואומר: בנים לא אמון בם, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים, ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. מאי ואומר? וכי תימא, סכלי הוא דמקרי בני, כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני, ת"ש, ואומר: בנים לא אמון בם; וכי תימא, כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים, ת"ש, ואומר: זרע מרעים בנים משחיתים; וכ"ת, בנים משחיתים הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו, ת"ש, ואומר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי".
כתב הרשב"א בתשובותיו שלמרות שקיים כלל שהלכה כרבי יהודה כשהוא חולק עם רבי מאיר, כאן הלכה כרבי מאיר שהרי הוכיח את דבריו מתוך הפסוקים. והגמרא הרי לא תירצה את הפסוקים לשיטת רבי יהודה. ולכן גם אדם מישראל שחטא קיימים בו כל דיני טומאה כבישראל כשר. וכך פסק הרמ"א בַּשּׁולחן ערוך בהלכות אבילות (סימן שעב סעיף ב).
סייעתא נוספת לכך, שהרי תמיד נשנים דברי רבי מאיר לפני דברי רבי יהודה כי קדם והיה גדול מרבי יהודה. ואילו כאן נשנו דברי רבי יהודה תחילה, לומר שהמסקנה כדברי רבי מאיר.
אבל נשאלת השאלה, אמנם הפסוקים המרובים שהביא רבי מאיר נותרו ללא מענה, אבל גם הפסוק שממנו למד רבי יהודה את דבריו נותר יתום לרבי מאיר – למה נאמר בפסוק "בנים"? ולמה הסמיכות לאיסור הקרחה?
יתר על כן, הרי כל סוגיית מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר הובאה בגמרא רק כדי לענות מה לומדים אביי ורבא מהפסוק, ומה תירצה הגמרא לדברי רבי מאיר? על אחת כמה וכמה אם העיקר כרבי מאיר, יוצא מכך שלמסקנה הגמרא לא ענתה דבר ונותרנו בְּקושיה כבתחילה!
אלא שכנודע במחלוקות שעיקרן דברי אגדה ואמונות, "אלו ואלו דברי אלהים חיים הן". וכל אחד מהתנאים הקדושים לא בא אלא להדגיש צד אחד של האמת.
רבי יהודה הוכיח מהמקרא שקיימת חובה חשובה להתרומם ולהתקדש כדי להיות ראוי לתואר הנכסף – בניו של מקום.
ואילו רבי מאיר בא להדגיש את סגולת ישראל שאף אם נפלו מטה מטה עדין מעלתן מעלה מעלה. כי מחנך ראוי אינו רומס ומשפיל את שומעי לקחו עד ליאושם, אלא דוקא מרוממם מלהיבם ומחזקם בהזכירו את גודל מעלתם.
