תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל
ברכות ג ע"א
"בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך".
בקובץ שיטות קמאי הביא כאן (ובשבת פסחים וסוטה) מפירוש התפילות לרבינו יהודה ב"ר יקר:
"ואומר בסוף התפלה תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל. דאמרינן במדרש תלים שהמלאך ממתין עד לאחר שהתפללו כלם ומחבר כל התפלות ועושה מהן עטרה לראש קונו".
ולכאורה קשה איך יתכן שתתקבלנה תפילות כל ישראל הרי אחד מבקש היפך בקשת חבירו?
אלא שמבואר בדברי הסיפא: "ומחבר כל התפלות ועושה מהן עטרה לראש קונו", שקבלת תפילה אינה בהכרח שתתקיים בקשתו, ובודאי לא כאשר אינו יודע שבקשתו תהיה לרעתו. קבלת התפילה היא שתתקבל לרצון לפני ה' כעולה וכקרבן.
וכן מבואר בפסוק: (דברים ד, ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. וכי תמיד מתקבלותה תפילות בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו?! אלא שפירוש הכתוב אשר תמיד קְרֹבִים אֵלָיו, בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו. ואם תתקיים הבקשה אם לאו זה ענין אחר.
עוד יש לומר שהבקשה תתקבל צלותהון ובעותהון דכל ישראל אין פירושה שיתקיימו כפשוטן אלא שיתרצו כולם במה שיתקיים. מנלן, מהלכות תנאים, כגון במסכת גיטין דף עד ע"ב:
"האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, רבי מאיר אומר: אסור עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, ואומר הריני כאילו התקבלתי. ... משום הרווחה הוא והא לא איצטריך".
