בנים ממשיכים את קודמיהם
הרב דב קדרון
קדושין לו ע"א
רבי יהודה מבין מהפסוק (דברים יד, א): "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" שרק כאשר ישראל שומרים את התורה ומתנהגים כבניו של הקב"ה הם קרויים "בנים", אבל רבי מאיר לומד מפסוקים אחרים שגם אם עם ישראל מתנהג בטפשות, גם אם אין בהם אמונה ואפילו אם עובדים עבודה זרה - בין כך ובין כך נקראים בנים.
הרשב"א בתשובה (בח"א סי' קצ"ד) כותב שלמרות שבדרך כלל במחלוקות בין רבי מאיר לרבי יהודה הלכה כרבי יהודה, במחלוקת הזו הלכה כרבי מאיר, כי הוא דייק את שיטתו מפסוקים. כך משמע גם מבאור הגר"א (יורה דעה סימן קנט ס"ק ג) שמסביר שזהו המקור לאיסור ללוות ברבית מיהודי מומר.
יש בגישה הזו הוראת דרך בחינוך ילדים: הילד תמיד צריך להרגיש שהוא בן, שהוא ממשיך בדור שלו את מה שעשו ההורים שלו בדור שלהם.
כל זמן שהילד מרגיש שהוא בן, שהוא לא מנותק מהעבר, שהוא לא מנותק מהדור הקודם - יש תקווה שירצה פעם לראות את עצמו כחוליה בשרשרת.
הדבר נכון לגבי הפרט וגם לגבי הכלל. כך אנחנו אומרים בתחילת התפילה: אלוקינו ואלוקי אבותינו, כלומר ה' הוא אלוקינו, ואנחנו מרגישים את השייכות אליו גם בגלל שאנחנו בנים של האבות שהוא היה האלוקים שלהם, ואנחנו ממשיכים את דרכם.
