מהו ה"ייעוד" של כל מעשה?
הרב דב קדרון
קדושין יט ע"א
הרמב"ם (הלכות עבדים פרק ד הלכה טו) פוסק להלכה שאב שמכר את בתו, ואחר כך הלך וקדשה לאדם אחר, אם רצה האדון לייעד – מייעד, כלומר: במכירה של אמה עבריה לא ניתן להתנות שהאדון לא יוכל לייעד אותה, כלומר להתחתן איתה, הוא או בנו. במילים אחרות: האפשרות של נישואים בין האדון או בנו לבין השפחה אינה רק מקרה, אלא זו אולי המטרה של מוסד האמה העבריה.
ייתכן שלא לחינם נישואין כאלו קרויים "ייעוד". ייעוד היא לא סתם מטרה, אלא מטרת על, המטרה הגדולה והמרכזית, כמו שאומרים שאדם צריך לדעת מה ייעודו בחיים, כלומר מה המטרה העיקרית של חייו.
כאן ניתן לראות דוגמה לכך שישנם מעשים קטנים שיש להם מטרה מסוימת, אך ייתכן שיש להם גם מטרה הרבה יותר גדולה וחשובה. כאשר אדם מוכר את בתו לאמה, המטרה המיידית הינה מכירה לתקופה של שנים ספורות, אבל יכול להיות שהמטרה הגדולה והמשמעותית יותר ה"ייעוד" של המכירה - הוא הנישואין לאדון או לבנו.
בעצם בכל מעשה שאנו עושים אפשר לחשוב על המטרה הספציפית של אותו מעשה וגם על המטרה הגדולה, הייעוד של החיים. כך כותב בעל ספר מסילת ישרים בהקדמתו המפורסמת:
"שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו".
