מדוע אשה מקפידה על דינר?
הרב דב קדרון
קדושין יא ע"א
לדעת בית שמאי (לפי הסבר אחד), אישה ממוצעת מקפידה שלא להתקדש בפרוטה בלבד, אלא לפחות בדינר.
לכאורה ניתן לשאול: הרי ברור הוא שכסף הקידושין אינו ניתן בתמורה לערך של האשה, אלא זהו מעשה קניין סימלי היוצר את הקשר שבין הבעל לבין האשה. אם כן מה זה משנה אם הקידושין נעשים באמצעות דינר או באמצעות פרוטה, בזמן שלא זה ולא זה משקף את ערכה האמיתי של האשה?
ייתכן שלדעת בית שמאי הסיבה להקפדה של האישה לא להתקדש בפחות מדינר היא משום שהיא רוצה להיות בטוחה ברצינות כוונתו של הבעל ובכבוד שהוא מייחס לה ולמעשה הקידושין. אם הבעל נותן לה פרוטה בלבד עבור הקידושין זה סימן שהוא לא מתייחס לכך ברצינות הראויה, אבל אם הוא נותן דינר זהו סימן ליחס רציני מצידו, סימן כזה האישה צריכה כדי להרגיש בטוחה בנישואים.
הרבה פעמים היחס הנפשי של הנותן חשוב יותר מאשר הערך הממוני של הנתינה עצמה, והמקבל נהנה יותר מהיחס הרוחני מאשר מהמתנה הגשמית, ובדרך כלל השווי הכספי של הנתינה מהווה מדד ליחסו של הנותן, ככל שהמתנה גדולה יותר ויקרה יותר, זהו סימן שהנותן עושה זאת בנפש חפצה ובטוב עין, וכך גם בקידושין - הסכום הכספי מהווה מדד ליחס הרגשי של הבעל שהוא הדבר שהאישה מקפידה עליו.
