כי טוב לו עמך
קידושין טו ע"א
"תניא: כי משנה שכר שכיר עבדך - שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה; וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה? והלא כבר נאמר: כי טוב לו עמך, עמך במאכל, עמך במשתה! וא"ר יצחק: מכאן, שרבו מוסר לו שפחה כנענית".
לדברי רבי יצחק מיושב היטב הפסוק כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ, שהרי אין טוב אלא אשה, ככתוב במשלי: (יח, כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב.
אך יש פה קושי, אמרו במסכת קידושין (דף מא ע"א), "אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: (ויקרא יט, יח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". ומה יעשה עבד עברי אם ראה דבר מגונה באשה שאדונו מוסר לו?
וגם אמרו במסכת יבמות (דף סג ע"ב), שכאשר היה אדם נושא אשה בארץ ישראל היו שואלים אותו ברמז: "מָצָא או מוֹצֶא? מָצָא - דכתיב: מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, מוֹצֶא - דכתיב: (קהלת ז, כו) וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. [ובהמשך] אמר רבא: אשה רעה מצוה לגרשה, דכתיב: (משלי כב, י) גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן". ובמסכת שבת (דף יא ע"א) אמרו שעדיפה כל רעה - ולא אשה רעה.
וכיצד אם כן תורצה קושיית הגמרא "והלא כבר נאמר: (דברים טו, טז) כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ"?! הניחא אם התברר שבאותה אשה התקיים מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, אך אם יתברר שאותה אשה היא מַר מִמָּוֶת, כבר עדיפה לעבד עבודת פרך, והוא הרי אינו רשאי לגרשה!
אפשר לתרץ שאמנם מי שמשיא אשה לעבדו העברי צריך לוודא שעבדו אינו רואה בה דבר מגונה שיגרום לו לשנאתה. וכן, אם האשה מציקה לעבד, מצוות כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ מחייבת את האדון לאפשר לעבד לגרשהּ.
ואולם בלאו הכי, במקרה כזה לא צפויות בעיות של שלום בית, לא מצד האיש ולא מצד האשה.
לא מצד האיש, שהרי דרשו, מה ההבדל בין מָצָא לבין מוֹצֶא, למה מָצָא טוב ואילו מוֹצֶא לא?
במסכת סנהדרין (דף צז ע"א) אמרו שמציאה באה לאדם בהיסח הדעת. כאשר מצא אדם את אשתו וחשק בה משום מעלותיה הטובות, הוא בודאי שָׂמַח. אבל אם בכל יום הוא ממשיך ומחפש, ומוצא בה חסרונות ומתלונן עליהן במקום להיות שמח בחלקו, הוא כבר לא יהיה שמח כבתחילה. ואילו אותו עבד עברי לא היו לו שום ציפיות, לא היתה לו כלל אפשרות לישא אשה ובודאי לא לבחור מי תהיה אשתו. והיה אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה, בודאי אין מאושר ממנו, ומתקיים בו הפסוק מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב.
וגם לא מצד האשה. גם את זאת דרשו. מה ההבדל בין מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, לבין וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה?
במסכת יבמות (דף סג ע"א) אמר רב פפא: רד בדרגה ושא אשה, כלומר שרצוי לאדם לישא אשה פחותה ממנו וממשפחה פשוטה יותר, כדי שלא תזלזל בו. רב נחמן נשא את בתו של ראש הגולה, והיו לו קשיים הן בבית והן בחינוך. הערך בגימטריה של הָאִשָּׁה בתוספת ה"א הידיעה עולה בדיוק כערך של איש. אם מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב, אבל אם מוֹצֶא את הָאִשָּׁה שמנסה להשתוות אליו לזלזל ולהציק לו, זה כבר יורד לחייו.
אך לא אשת מדון נותן לו אדוניו, אלא שפחה כנענית - מלשון כניעה, אשר אין לה כתובה וזכויות כאשת ישראל. אשה כזו בודאי לא תתנשא ולא תיצור שום צורך לְגָרֵשׁ לֵץ וּמָדוֹן ולהשבית דִּין וְקָלוֹן.
