איילונית / קידושין ד ע"א

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

הגמרא בדף ג ע"ב פותחת דיון ארוך על אודות המקור בתורה לכך שאפשר לקדש אישה בכסף. אחד המקורות שמציעה הגמרא הוא דין אמה עברייה, שאותה קונים בכסף. אגב הדיון באמה עברייה עוסקת הגמרא ב'איילונית' – אישה שאינה יכולה ללדת. הגמרא בכתובות (יא ע"א) מסבירה שהמונח "איילונית" מבוסס על המילה "אַיִל", שמשמעה זָכָר. איילונית היא 'אישה זָכָר' כיוון שאינה יכולה ללדת.

לאיילונית יש מעמד ייחודי: מצד אחד היא איננה קטנה, ומצד שני אין לה הסימנים הפיזיולוגיים המאפיינים נערה או בוגרת, ויש לה סימנים מיוחדים (המוזכרים בגמרא ביבמות פ ע"ב) המגדירים אישה בת למעלה מ־20 כאיילונית.

הגמרא ביבמות מעוררת שאלה מעניינת: מה דינה של אישה שבגיל 12 לא הופיעו בה סימני נערות או בגרות וגם לא סימני איילונית, אך בגיל מבוגר יותר הופיעו בה לפתע סימני האיילונית? מאימתי נחשבת אישה זו לבוגרת? הגמרא מנסחת זאת כשאלה אם יש 'איילונית למפרע', ובביאור מושג זה נחלקו הראשונים. רוב הראשונים פירשו שכשמתגלים באישה סימני האיילונית, מתגלה למפרע שהיא הייתה בוגרת כבר מגיל 12, אולם הראב"ד הסביר שאישה זו נחשבת בוגרת רק מרגע שהופיעו בה הסימנים, ולא קודם לכן. מסתבר שלדעת הראב"ד הסימנים הם המגדירים אישה כאיילונית, וגילהּ של האישה רק מוכיח שהסימנים הם אכן סימני איילונית ולא תופעה פיזיולוגית אחרת. לכן האישה נחשבת כבוגרת רק מרגע שהופיעו בה הסימנים. לדעת שאר הראשונים, גדלות תלויה בראש ובראשונה בגיל, והסימנים אינם אלא תנאי צדדי, ולכן ברגע שהופיעו הסימנים ברור שהאישה הייתה גדולה כבר כשהגיעה לגיל 12.

מחלוקת זו בין הראשונים נוגעת גם לפירוש סוגייתנו. הגמרא מבארת שהיה מקום לחשוב שאם קטנה נמכרה לאָמָה ולאחר מכן הופיעו בה סימני איילונית, המכר בטל למפרע. כדי לעקור מחשבה מוטעית זו כתבה התורה פסוק מיוחד.

הראב"ד (דבריו הובאו ברמב"ן בסוגייתנו ד"ה בבגרות) טוען שסוגיה זו היא ראיה לשיטתו. אם נפרש שהאיילונית נחשבת גדולה למפרע כבר מיום שהייתה בת 12, הרי ממילא המכר בטל למפרע, שכן אי אפשר למכור בוגרת לאמה! על כורחנו, מסביר הראב"ד, שהאישה נחשבת כבוגרת רק מרגע הופעת הסימנים, ולא למפרע.

הרמב"ן בסוגייתנו מסביר את הסוגיה באופן אחר. לדעתו, הסוגיה עוסקת בקטנה שנמכרה לאָמָה, השתחררה לאחר שש שנים ככל אמה עברייה, ובגיל מבוגר נתגלו בה סימני איילונית, והיא תובעת מהאדון שכר עבור העבודה שעבדה אצלו לאחר גיל 12. אישה זו אכן נחשבת כבוגרת למפרע מגיל 12, אולם יש גזרת הכתוב מיוחדת המלמדת שהיא אינה זכאית לשכר על עבודה זו.

לסיום נעיר שמחלוקת הראשונים שלפנינו היא דוגמה למודל עקרוני בתחומים שונים בהלכה, אשר בו דין מסוים נקבע בעקבות שני גורמים שונים. שאלת המפתח בתחומים אלו היא אם שני הגורמים שווים, או שמא אחד מהם הוא הגורם המרכזי וזולתו אינו אלא תנאי צדדי (כפי שהראב"ד סבור בסוגייתנו שהסימנים הם הגורם המרכזי, וגיל האישה רק מוכיח שהסימנים הם סימני איילונית).