תלה עצמו באויר
שבועות יז ע"א
"בעי רבא: תלה עצמו באויר עזרה, מהו? כי גמירי שהייה - שהייה דבת השתחואה, דלאו בת השתחואה לא גמירי, או דלמא בפנים שהייה גמירי, ל"ש דבת השתחואה ול"ש דלאו בת השתחואה? תיקו".
כתבו התוספות שיש ספרים שגורסים שהשאלה היא אם 'אויר עזרה כעזרה דמי, או לא'.
והקשו שבמסכת זבחים דף לב ע"ב אמרו שטמא שהכניס ידו לפנים לוקה, דביאה במקצת שמה ביאה. לכן היסיקו התוספות כגירסת הספרים שגורסים שהשאלה היא האם דרשו שנחוצה שהייה בת השתחואה.
קושיית התוספות קשה איפוא על הרמב"ם, שפסק בהלכות שגגות יא, ד:
"מי שטימא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור, הרי זה ספק אם שיעור השתחוייה לאנוס בלבד או אף למזיד, ולפיכך אם נעלם ממנו ויצא ולא שהה אינו מביא קרבן,
וכן אם תלה עצמו באויר עזרה, הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה".
והיינו כגירסה שדחו התוספות.
ויחד עם זה פסק הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש ג, יח שטמא שהכניס ידו למקדש מכין אותו מכת מרדות.
תירץ הלחם משנה בהלכות שגגות שגם את גירסת הרמב"ם ניתן וצריך לפרש שכוונתה כגירסתנו. וכן כתב הר"ן.
תירוץ נוסף,
אם רגליו נוגעות בארץ, נחשב לעומד, גם אם רגליו חוץ לעזרה. ואם אין רגליו נוגעות בארץ כלל, בזה נותר רבא בתיקו. וכן חילק המשנה למלך.
וכיצד יתכן שלא יגעו רגליו בארץ?
או על ידי שֵׁם, כמו שאמרו במסכת סנהדרין דף צה ע"א:
"אמר אבישי שֵׁם, אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא".
או על ידי כלי טייס, כמו שאמרו בקהלת זוטא פרשה ב, כה; ובקהלת רבה פרשה ב, א, כה:
"נשר גדול היה לשלמה שהיה רוכב עליו ובא לתדמור ביום אחד".
ואפשר שדי שיתלה עצמו בחבל הקשור לתקרה, ככתוב ביהושע ב, טו וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן.
