דורות הראשונים ודורות האחרונים
הרב דב קדרון
גיטין פא ע"א
בגמרא מוזכרים כמה עניינים שהיה בהם הבדל בהלכה בין הדורות הראשונים, שהיו במעלה גדולה, לבין הדורות האחרונים, שהיו ירודים במעלתם מהדורות הראשונים.
בעל ספר שעורי דעת (דרכה של תורה (מבן המחבר) פרק ז) כותב שיש לתמוה איך ייתכן שפסק הלכה מדורות קודמים ישתנה בדורות מאוחרים, כי לכאורה אחרי שכבר נקבעה הלכה מסוימת בדורות הקודמים, הרי היא נשארת קבועה לעולם, ולא נשאר לדורות הבאים כי אם לדון בשאלות המתחדשות אח"כ על יסוד ההלכה שכבר נקבעה, ורק כאשר מדובר בשאלה חדשה שלא נדונה עד דורם המאוחר, ייתכן מצב שתקבע ההלכה על פיהם כפי מצבם בדור ההוא.
בהסבר העניין הוא אמר שקביעת ההלכה אינה בירור הדברים גרידא, אלא שבאמת יוצרת היא ובוראת את הבריאה כמו שאמרו חז"ל (שבת י,א): "כל דיין שדן דין אמת לאמתו... מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". כי מיום שנתנה תורה לישראל - נמסרה לחכמי התורה לקבוע הלכותיה, ועל פיהם מתנהל מהלך העולם וחוקות הבריאה, והרי הם ממש שותפים להקב"ה במעשה בראשית.
על פי זה, הדורות הראשונים שפסקו הלכה – יצרו בזה את מציאות העולם כפי שהייתה קיימת בזמנם, ומציאות זו נשארה בקביעותה וכך גם פסק ההלכה שלהם לא השתנה לגבי אותה מציאות. מה שפסקו חכמי הדורות האחרונים יצר מציאות חדשה, ולגביה לא חל הפסק הקודם, אלא דווקא הפסק של הדורות האחרונים. נמצא שהחכמים האחרונים לא חלקו על הראשונים, כי הם לא דנו על אותו מצב.
