הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק

 

שיר של פגעים

 

1. תלמוד בבלי סנהדרין קג, א

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ"? - 'לא תאנה אליך רעה' - שלא ישלוט בהן יצר הרע, 'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך. דבר אחר: 'לא תאנה אליך רעה' - שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים, 'ונגע לא יקרב באהלך' - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי. עד כאן ברכו אביו, מכאן ואילך ברכתו אמו: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך", "על כפים ישאונך" וגו' "על שחל ופתן תדרך" וגו' - עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים "כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".
רש"י:
שלא תמצא אשתך ספק נדה וכו' - והיינו באהלך - באשתך, כדאמרינן אין אהלו אלא אשה, ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית, שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא, ועל חנם אני מונע.
עד כאן ברכו אביו - דוד אביו לשלמה בנו, מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות, שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה, וביצר הרע, ובהרהורים רעים, ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים, אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף, ומרוחין ושדין, לפיכך קא דריש לפי הענין, שאלו ברכות ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך. מפי רבי. ועוד: משום דכתיב כי מלאכיו - משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה, ומכי מלאכיו עד כי בי חשק סליק חד ענין, הלכך מוקים דמי לדמי, דעד כאן ברכו אביו וכו', מפי רבי. 

דברי הגמרא מתייחסים למזמור צא בתהלים, וע"פ הדברים האלה המזמור מתחלק לשלושה חלקים: החלק הראשון הוא ברכת דוד לשלמה, החלק השני הוא ברכת בת שבע לשלמה והחלק השלישי הוא ברכת ה' לשלמה.

מזמור זה מוכר לנו מפסוקי דזמרה של שבת, ממוצאי שבת, מקריאת שמע על המטה, ולצערנו הרב, גם מהלוויות. ובכל זאת, כבר נוכחנו לדעת פעמים רבות שככל שטקסט מסוים מוכר יותר, כך חושבים עליו פחות. האם בכל הפעמים שאמרנו את המזמור הזה שמנו לב שהוא מחולק לשלושה חלקים? אגב, ישנו מזמור נוסף שאנחנו מכירים היטב ולא שמים לב לכך שהוא מחולק לשני חלקים, והוא תהלים קמח, המוכר לנו מפסוקי דזמרה, שבו החלק הראשון עוסק בגרמי השמים שמהללים את הקב"ה:
 

2. תהלים פרק קמח

הַלְלוּ יָ-הּ
הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים:
הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו:
הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר:
הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם:
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ:
וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר:

ואילו החלק השני של המזמור עוסק בהלל שאומרים כאן על הארץ:
 

הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת:
אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ:
הֶהָרִים וְכָל גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל אֲרָזִים:
הַחַיָּה וְכָל בְּהֵמָה רֶמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף:
מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ:
בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם נְעָרִים:
יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ
הַלְלוּ יָ-הּ:

אבל כמה מאיתנו מתפנים לחשוב על המלים בזמן שאומרים את הדברים כל בוקר? ובכן, גם לגבי מזמור צא: העובדה שאנו אומרים את המזמור הזה פעמים רבות אינה ערובה לכך שאנחנו גם מבינים אותו. לכן בשיעור זה ברצוני להכיר את המזמור הזה ואת המבנה שלו.

ראשית נקרא את הפרק ונסביר מלים קשות:
 

3. תהלים צא

(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁ-דַּי יִתְלוֹנָן:     (הפיסוק הנכון: יושב, בסתר עליון. ולא: יושב בסתר, עליון.)
(ב) אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱ-לֹקַי אֶבְטַח בּוֹ:
(ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: מדֶבֶר הוות:     (דֶבֶר וכליון, או דֶבֶר שיהיה.)
(ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ:     (צינה: מגן. סוחרה: שריון.)
(ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם:     (לפעמים הפחד עצמו הוא הדבר המפחיד.)
(ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם:     (מכאן מופיע פירוט הדברים שעלולים היו להפחיד אותנו.)
(ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ:
(ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:
(ט) כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ:
(י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ:
(יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ:
(יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ:
(יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין:
(יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי:
(טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ:
(טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

אמנם רש"י כתב שהמזמור הזה נכתב ע"י דוד לשלמה, אבל האמת היא שלדעת חז"ל המזמור הזה, ככל המזמורים בסביבתו - מפרק צ ועד פרק ק - מיוחס למשה רבנו, שהרי המזמור הראשון שבהם הוא 'תפילה למשה איש הא-לוקים', ולשאר המזמורים אין כותרת אחרת. אגב, מכיון שאין להם כותרת, יש אפילו גרסאות שונות בשאלה איפה מסתיים פרק ומתחיל פרק נוסף. דוגמא לכך ניתן לראות בפרק שלפנינו, שבמוצאי שבת אנחנו אומרים אותו עם הפסוק האחרון של הפרק הקודם ('ויהי נעם'), ואילו הספרדים אומרים אותו עם חמשת הפסוקים האחרונים של הפרק הקודם ('שובה ה').

דוגמא נוספת מתוך אותה עשיריה: בקבלת שבת אנחנו אומרים 'מזמור שיר ליום השבת' (תהלים צב), אך בסופו אנחנו מוסיפים גם את השיר של יום ששי: ה' מלך גאות לבש, (תהלים צג) למרות שזהו מזמור אחר. אותה תופעה בדיוק חוזרת גם בשחרית של שבת, בפסוקי דזמרה.

דוגמא נוספת: שיר של יום רביעי, (א-ל נקמות ה') שלפי האשכנזים אינו נגמר עם סיום פרק צד, אלא מוסיפים של שלושה פסוקים מפרק צה.

הייחוס של המזמור הזה, לפי זה, הוא למשה רבנו. מדוע אומר, רש"י, אם כן שדוד אומר את המזמור לבנו? - את התשובה לכך ניתן להבין ע"פ דברי המדרש שאומר שאכן משה אמר את המזמור ראשון, אבל אח"כ שלמה אמר אותו:
 

4. במדבר רבה פרשה יב אות ג

"יושב בסתר עליון". אמר רב הונא בשם רבי אידי: מי אמר המזמור הזה? היינו סבורים שבא שלמה ואמרו, ולא אמרו אלא משה. הדא הוא דכתיב: "יושב בסתר עליון" - זה משה שישב בסתר עליון שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון כמה דתימא "עבים סתר לו" וכן כתוב "ויבא משה בתוך הענן". 'בצל ש-די יתלונן' - שלן שם לינות הרבה, שנאמר "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה", והוא אמר אומר לה' מחסי וגו'.

ניתן לבסס את הייחוס של המזמור הזה למשה רבנו גם על דמיון ענייני גדול בין הפרק שלנו לשירת האזינו, שעוסקת בהצלה שהקב"ה הציל את עם ישראל ובתגובתם של עם ישראל להצלה זו, וכמו כן גם בהקשרים לשוניים רבים בין שני השירים הללו. בין ההקשרים ניתן למנות גם מלים מאוד נדירות בתנ"ך כמו פתן, אברה וקטב. דוגמאות לדמיון שבין שני המזמורים:
 

תהלים צא	שירת האזינו
אֹמַר לה' מַחְסִי בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין	צוּר חָסָיוּ בוֹ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר

אגב, המזמור הזה היה גם חלק מטקס הרחבת העיר ירושלים, כפי שאומרת המשנה:
 

5. משנה מסכת שבועות פרק ב משנה ב

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר.

ומסבירה הגמרא מהו השיר המדובר:
 

6. תלמוד בבלי מסכת שבועות דף טו עמוד ב

ת"ר: שיר של תודה - בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר "ארוממך ה' כי דליתני" וגו', ושיר על פגעים, ויש אומרין: שיר של נגעים. מאן דאמר דנגעים, דכתיב: "ונגע לא יקרב באהלך", ומאן דאמר פגעים, דכתיב: "יפול מצדך אלף", ואומר "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן" עד "כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך", וחוזר ואומר "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה". רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני. היכי עביד הכי? והאמר ר' יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה! להגן שאני.

ואולם, כאמור, בעת הרחבת שערי העיר לא היו אומרים את כל המזמור, אלא רק עד 'כי אתה ה' מחסי, עליון שמת מעונך'. זה מעיד על חלוקה אחרת מזו שראינו בסוגייתנו.

גם התלמוד הירושלמי אומר ששיר של פגעים מסתיים במלים 'כי אתה ה' מחסי':
 

7. תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק י הלכה יא

איזהו שיר פגעים? "מה רבו צרי" (תהלים ג) וכל המזמור, "יושב בסתר עליון" עד "כי אתה ה' מחסי"

ראינו, אם כן, שני אופנים לחלק את המזמור: בסוגייתנו החלוקה היא עד 'ונגע לא יקרב באהלך', ואילו במקורות האחרים החלוקה היא עד 'כי אתה ה' מחסי' (או סוף אותו פסוק 'עליון שמת מעונך').

בתרגום הארמי שבמקראות גדולות זה מתורגם כדו שיח בין דוד לשלמה ולקב"ה, ושם החלוקה קצת שונה: החלק הראשון - שהוא דברי דוד המלך - הוא עד המלים 'כי אתה ה' מחסי'. החלק השני - שהוא דברי שלמה - הוא בן פסוק אחד החלק השלישי - דבריו של הקב"ה - מתחיל במלים 'לא תאונה אליך רעה':
 

 

תהלים צא

תרגום

(א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁ-דַּי יִתְלוֹנָן: (ב) אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱ-לֹקַי אֶבְטַח בּוֹ: (ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: (ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: (ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: (ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: (ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: (ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: (ט) כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: (י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: (יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: (יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: (יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: (יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: (טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: (טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

דאשרי שכנתיה ברזא עלאה בטלל ענני יקרא דש-די יבית אמר דוד: אימר לה' רוחצני וכרך תוקפי א-לוקי אכלי במימריה. ארום הוא יפצינך שלמה ברי מפחא ותקלא ממותא וארגושתא. בטלל שכנתיה יטלל עלך ותחות טלל יקריה תתרחץ תריסא ועגילא הימנותיה. לא תדחל מן דלוחא דמזיקי דאזלין בליליא, מן גררא דמלאך מותא דשדי ביממא. מן מותא די בקבלא מהלך, מסיעת שידין דמחבלין בטיהרא תדכר שמא דקודשא, יפלון מן סטר שמאלך אלפא ורבבותא מן ימינך לותך לא יקרבון למנזק. לחוד בעינך תהי מסתכל והיך מתגמרין רשיעי תחמי. עני שלמה וכן אמר: ארום אנת הוא ה' רוחצני במדור עלאה שויתא בית שכינתך. אתיב מרי עלמא וכן אמר: לא תארע לך בישתא ומכתשא ומזיקיא לא יקרבון במשכניך. ארום מלאכוי יפקד עלך למטרינך בכל אורחתך. על תוקפיהון יטלונך דלמא תתקל ביצרא בישא דמתיל לאבני רגלך על גור בר אריון ופתנא תבעוט תרמוס אריא וחורמנא. מטול די במימרי אתרעי ואשזביניה אשגבינה מטול דידע שמי יצלי קדמי ואנא עני יתיה עמיה אנא בעקתא אפציניה ואיקרניה אוריכות יומין אשבעיניה ואחמינהי בפורקני

בהמשך הדברים נראה חלוקה נוספת של המזמור...
ראשית, נקרא את המזמור. מיד ניתן לראות שיש כאן מעבר בין גוף ראשון, גוף שני וגוף שלישי. הפסוק הראשון לא ברור, אבל נראה שמדובר בגוף שלישי, מהמלה 'יתלונן'.
אח"כ מופיע גוף ראשון שמכריז שה' מחסו ומצודתו.
אח"כ מופיע אדם אחר שמסיק מכך מסקנות על הגנת ה'.
אח"כ חוזר המשורר ואומר חצי פסוק דומה למה שאמר לפני כן: 'כי אתה ה' מחסי'
ואז שוב חוזר האדם האחר ומסיק מסקנות על הגנת ה'.
בסוף הפרק מופיעים שלושה פסוקים שבהם הקב"ה הוא המדבר.

עמוס חכם, בפירוש 'דעת מקרא' מציע חלוקה נוספת למזמור זה, ולפיה יש שני חלקים למזמור: כל חלק מתחיל בהצהרה דומה, שבעקבותיה באות ברכות מאדם אחר, ובסופו של דבר הבטחה דומה. כעת ניתן להשוות בין שני החלקים:

                                   (א) יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁ-קַּי יִתְלוֹנָן:

(ב) אֹמַר לַה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱ-לֹקַי אֶבְטַח בּוֹ: (ג) כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: (ד) בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: (ה) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: (ו) מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: (ז) יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: (ח) רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה:

(ט) כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: (י) לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: (יא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: (יב) עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: (יג) עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: (יד) כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: (טו) יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: (טז) אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי:

האם ניתן לראות הבדל בהבטחות של החלק הראשון להבטחות של החלק השני?
בחלק הראשון האדם פסיבי והקב"ה מגן עליו מכל הצרות המאיימות עליו. הוא מוגן ע"י מגן וצינה, ולא אמור לפחד מכל החיצים המופנים כלפיו.
בחלק השני האדם הוא אקטיבי: הוא הולך בדרכים ומתקדם, ובסופו אף דורך על שחל ופתן – שהם כפיר ותנין.
בחלק הראשון הקב"ה מסוכך עליו, ובחלק השני הוא נושא אותו על כפיים.

ואולם, בתגובת הקב"ה (מפסוק יד) יש את שתי הישועות: אפלטהו ואשגבהו. אחלצהו ואכבדהו. אשביעהו ואראהו בישועתי.

ההבדל בין הישועות נובע מההבדל בין ההכרזות של האדם. ההבדל בין ה' מחסי ומצודתי לבין כי אתה ה' מחסי. כשאדם מרגיש קרוב יותר לקב"ה (אולי גם העובדה שבחלק הראשון זה נאמר בלשון עתיד ובחלק השני זה בזמן הווה), ההצלה היא גדולה יותר. לא רק הגנה אלא גם ליווי.

את ההבדל בין החלק הראשון של המזמור לחלק השני ניתן להסביר ע"פ דברי חז"ל שאומרים שהיו ארבעה מלכים שביקשו דברים שונים. יש מי שביקש שהישועה תבוא אליו בעוד הוא שוכב במיטתו, יש מי שביקש לרדוף אחרי האויבים שלו ולנצחם:
 

8. ילקוט שמעוני שמואל רמז קסג

ארבעה מלכים היו. מה שתבע זה לא תבע זה. ואלו הם, דוד, ואסא, יהושפט, וחזקיהו.
דוד אמר (תהלים יח, לח) "ארדוף אויבי ואשיגם" וגו', אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן שנאמר "ויכם דוד מהנשף ועד הערב".
עמד אסא ואמר אין בי כח להרוג אלא אני רודף ואתה עושה אמר הקב"ה אני עושה כן שנאמר (דהי"ב יד, יב) "וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפול מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני ה' ולפני מחנהו..." כי נשברו לפני אסא אין כתיב כאן אלא כי נשברו לפני ה'.
עמד יהושפט ואמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא הריני אומר שירה ואתה עושה. אמר ליה הקב"ה אני עושה כן שנאמר (דהי"ב כ, כב) "ובעת החלו ברנה נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר" .
עמד חזקיה ואמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא הריני ישן במטתי ואתה עושה. אמר לו הקב"ה אני עושה כן, שנאמר (מל"ב יט, לה) "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור".

 
אגב, הניתוח הזה יכול להסביר מנהג מעניין: בסידורים הספרדים מופיע לומר בקריאת שמע על המיטה רק עד המלים 'כי אתה ה' מחסי', כלומר שצריך להפסיק באמצע פסוק, למרות שזהו פסוק עם שם ה'! לאחר שחילקנו את המזמור לשני חלקיו, ההסבר הוא ברור: כשאנחנו הולכים לישון אנחנו לא צריכים את ההבטחות של החלק השני, אלא רק את השמירה של החלק הראשון. הרי אנחנו לא הולכים לשום מקום, אלא רק לישון. לא צריך לרמוס כפיר ותנין, אלא רק לישון והקב"ה יצילנו מפגעים רעים. זו גם הסיבה שבעת הרחבת חומות ירושלים אומרים רק את החלק הראשון, שהרי עוסקים בהרחבת חומות המצודה, שבשבילם מתאים החלק הראשון.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)