מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
 

כיום שראה ירושלים בחורבנה

"איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו" (במדבר ל, ג). "איסר" הוא איסור שאדם אוסר על עצמו על בסיס איסור קודם שהיה עליו: "איזה איסר האמור בתורה? האומר: הרי עלי שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין: כיום שמת בו אביו, כיום שמת בו פלוני, כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, כיום שראה ירושלים בחורבנה – אסור". כשם שהוא לא אכל בשר ולא שתה יין במצבים הללו, כך אוסר על עצמו גם עתה.

התוספות (ד"ה מדמתפיס) מציין: "שרגילות הוא שבני אדם נודרין מלאכול בשר ומלשתות יין ביום שראו ירושלים בחורבנה", והרב אשתורי הפרחי קבע זאת להלכה: "ומסתברא ממאי דגרסינן (שבועות כ ע"א) דמילתא אגב אורחה קא משמע לן שיום שרואה אדם תחלה ירושלים בחורבנה, שיאסור אותו היום כולו בבשר ויין" (כפתור ופרח פרק ו). ההנהגה זו היא ביטוי מסוים לאבלות, בעוד שאולי היה ראוי לנהוג הנהגה גורפת יותר: "אמר ר' ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה" (בבא בתרא ס ע"ב).

הנהגה זו היא תוספת להלכה האומרת שהרואה ירושלים בחורבנה אומר: " 'ציון מדבר היתה ירושלים שממה' (ישעיהו סד, ט), וקורע" (מועד קטן כו ע"א). האם דינים אלה חלים גם כיום? הרש"ז אויערבך (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עג) כתב ש"כל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה". אך הרב צבי יהודה הכהן קוק (מתוך התורה הגואלת, חלק ד עמ' קב- קג) סבר אחרת: "מובא בהלכה שחורבן הינו שיושבים יהודים אבל אין שם שלטון יהודי. וכשיש שלטון יהודי אין זה חורבן. על כן אין לקרוע היום על חורבן ערי יהודה וירושלים. ירושלים כבר לא בחורבנה. ב"ה יש לנו שלטון כלל ישראלי".