במה סומכים על רופאים?
הרב דב קדרון
גיטין עב ע"א
אדם חולה שנתן גט לאשתו, ואמר לה שהגט יחול אם הוא ימות מהחולי הזה, ולאחר מכן התאושש והלך בשוק ואחרי זה מצבו התדרדר וחלה ומת, ויש ספק האם התקיים התנאי, כלומר האם הוא מת מאותו חולי, או שמא הבריא, וחלה שוב, ומותו היה כתוצאה ממחלה אחרת. במצב של ספק כזה צריכים רופאים לאמוד את מצבו, ועל פיהם קובעים את מעמדה של האשה.
רבי חיים ברלין זצ"ל (בנו של הנצי"ב זצ"ל, בשו"ת נשמת חיים סימן קנ"ג) הקשה מכאן על שיטתו של החתם סופר (בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קע"ג וקע"ה) שניתן לסמוך על דברי הרופאים בוודאות רק כשמעידים על טבע המציאות, אבל כשמעידים על גוף פרטי לעולם אין סומכים על דבריהם כדבר וודאי, וגם לגבי חולה בשבת ויום הכפורים מתייחסים לדבריהם כאל ספק, וספק פיקוח נפש להקל. והנה כאן במשנה נראה שסומכים על דברי הרופאים לגבי אדם פרטי באופן וודאי עד שמתירים לה להתחתן ללא חליצה.
אכן, הוא עצמו מיישב את דברי החתם סופר, ומסביר שמכיוון שחלות הגט תלויה בתנאי של הבעל, והוא התנה בשעת מסירת הגט שאם ימות מחולי זה הגט יהיה תקף, ומכיוון שאי אפשר לברר זאת אלא על ידי רופאים, הרי הוא כמו שהתנה בתנאו בפירוש: זה גיטיך אם יאמרו הרופאים שמתי מחולי זה. כלומר, באמת אנחנו לא בטוחים שדברי הרופאים אמיתיים, אבל חלות הגט לא תלויה באמת לאמיתה, אלא במה שיגידו הרופאים לפי דעתם.
