מדוע חשד יוסף באחיו?
הרב דב קדרון
גיטין סז ע"ב
בגמרא מסופר שראש הגולה שאל את רב ששת מדוע אינו אוכל אצלו, וענה לו רב ששת שהעבדים חשודים על איסור אבר מן החי, והוכיח לו זאת בפועל.
מהר"ל מפראג (גור אריה בראשית לז, ב) כותב שמאז ומעולם עבדים היו חשודים על האיסור הזה, וכך הוא מסביר את דברי חז"ל לגבי מה שנאמר על יוסף (בראשית לז, ב): "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם", כפי שמפרש רש"י: "כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי".
ולכאורה זה דבר תמוה שעברו אחי יוסף על מה שנאסר לכל בני נח, אכילת אבר מן החי.
אלא, מבאר המהר"ל, שמפני שהיה יוסף צדיק גמור, כמו שנקרא 'יוסף הצדיק', מחמיר היה מאד באיסור אבר מן החי, ולא הניח אף לעבדיו לבשל לו, כי העבדים חשודים על אבר מן החי. אולם אחיו לא החמירו כל כך, ונתנו לעבדיהם לבשל להם.
יוסף, שהיה צדיק גמור, והעבירה הייתה חמורה עליו מאד, ומפני זה הרחיק עצמו מן העבירה ואפילו בדבר שאינו אסור, היה נדמה לו שמי שאינו נזהר כל כך כמו שהוא נזהר - שהוא נחשד בדבר. ולפיכך כותב רש"י: 'כל רעה שהיה רואה', כי אצל הצדיק הגמור רעה היא לאפשר לעבדים לבשל. אך מכל מקום אחיו לא חטאו כלל חס ושלום בענין הזה.
