מה גורם ל"עזות פנים"?

הרב דב קדרון

גיטין סד ע"ב

בזמן התלמוד אשה שאמרה לבעלה בפניו שהוא גירש אותה הייתה נאמנת, בגלל החזקה ש"אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה". אילו זה לא היה נכון היא לא הייתה מעיזה לומר לו בפניו שהוא גירש אותה.

אולם הדורות מתקלקלים והולכים, וכבר בזמן הראשונים אמרו שבני אדם נהיו יותר ויותר חצופים, ולכן פוסק הרמ"א (אה"ע יז,ב) שבזמן הזה שגדלו החוצפה והפריצות אין יותר חזקה כזו, ואשה שטוענת שבעלה גירשה נאמנת רק לחומרא אבל לא לקולא.

אכן, גם בדורות הקודמים, כאשר לא הייתה חוצפה, אם יש סיוע לדבריה ממקור חיצוני, כגון אם יש לה גט, או עדות שמסייעת לדבריה, אז היה חשש שהיא משקרת, כי הסיוע החיצוני מחזק אצלה את הכוח הפנימי להעיז ולשקר.

על פי זה מסביר המהר"ל מפראג את תפילתו של רבי יהודה הנשיא (שבת ל,ב): "שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים", ש"עזי פנים" הם אנשים רשעים שאין להם את תכונת החוצפה, ו"עזות פנים" הם אנשים שמעיזים להתחצף, ומוסיף עוד לבאר שגם רשעים שאין בהם את מידת העזות, כאשר הם מתחברים ביחד זה נותן להם את הכוח להעיז, כמו שנאמר בגמרא, שכאשר יש לאדם סיוע חיצוני, אז גם מי שאין טבעו להעיז לבד, מעיז ומעיז. וזה עוד פירוש ל"עזות פנים" – החיבור של רשעים שכל אחד בפני עצמו אינו מעיז, אבל ביחד הם מעזים.