נחשדו ישראל על השביעית

הרב דב קדרון

גיטין נד ע"א

בגמרא נאמר ש"נחשדו ישראל על השביעית", יהודים נחשדו לעבור על איסורי שביעית בזמן הזה, שהם מדרבנן, ולכן חכמים החמירו בהם יותר וקבעו שמי שנטע נטיעה בשנת השמיטה, אפילו בשוגג, חייב לעקור אותה.

על פי זה הסביר מרן הרב קוק זצ"ל (הקדמה לספר שבת הארץ, עמוד ח) את המסופר בתלמוד הירושלמי (דמאי פ"א ה"ג ותענית פ"ג ה"א) שרבי יהודה הנשיא רצה להתיר את איסורי השמיטה בזמן הזה, שהם מדרבנן, ופנה לרבי פנחס בן יאיר, כדי לקבל את הסכמתו, ושאל אותו: איך התבואה השנה? רבי פנחס בן יאיר, שלא רצה להתיר את איסורי השמיטה, ענה לו: "העולשים נעשו יפות", כלומר שניתן להסתפק בעולשין, ואין צורך להתיר את איסורי השמיטה.

לכאורה קשה: הרי כלל הוא שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו, ואיך רצה רבי לבטל את גזרת החכמים שקדמו לו? אלא, על פי המבואר בגמרא שנחשדו ישראל על השביעית, אפשר לומר שגזרת חכמים לשמור שמיטה בזמן הזה לא התקבלה ברוב ישראל, וגזירה שלא פשטה ברוב הציבור יכולה להתבטל.

יש לציין שיש גם פירושים אחרים לפיהם רבי לא רצה להתיר את השמיטה לגמרי, אלא רק בשנה מסוימת שהייתה שנת בצורת, והוא סבר שבאותה שנה זו גזרה שאין הצבור יכול לעמוד בה, ולכן חשב שניתן לבטל את איסורי השמיטה, ובכל זאת רבי פנחס בן יאיר לא הסכים, וסבר שאפשר להסתפק בעולשין.