האם בעל קורא לאשתו בשמה?
הרב דב קדרון
גיטין נב ע"א
בעל שו"ת ישיב יצחק (מובא בקובץ מבקשי תורה לג-לד, תשס"ג) נשאל האם בזמן הקידושין מותר לחתן לפנות לכלה בשמה הפרטי, כגון, לומר לה: "שרית, הרי את מקודשת לי".
בתשובתו הוא מביא מקורות שונים לנוסח שאומר החתן בזמן הקידושין, שיש בו דווקא תשע מילים, ומתחיל דווקא באות ה, ולכל מילה יש סיבה והסבר, מידה ומשקל, ואין לשנות מהנוסח הזה. בנוסף לכך הוא מביא את דברי רבי יוסי: "מימי לא קריתי לאשתי אשתי... אלא לאשתי – ביתי", ובליקוטי מהרי"ל (אות א) מובא שהמהרי"ל לא קרא לאשתו בשמה, כדרך העולם שבני זוג אין קוראים זה לזה בשמם. הוא מוסיף שאף על פי שלא כולם נוהגים כמהרי"ל, מכל מקום מכיוון שממנו לומדים הרבה ממנהגי ישראל, והוא כותב שאין דרך בני זוג לקרוא זה לזה בשמם – לפחות בשעת החופה, שהוא הזמן של תחילת בניין הבית של בני הזוג ראוי לנהוג כמותו.
אמנם יש לציין שהמהרי"ל לא קבע זאת בתור הלכה ולא בתור מנהג, אלא כך הוא נהג על פי מנהג מקומו, והיו בזה מנהגים שונים. בספר יפה תלמוד (ח"ב דף ק טור א) כתב ששמע מאדם גדול שהיה קורא לאשתו "גברת פלונית", ונכון שיקרא איש לאשתו "אחות פלונית", כמו שקורא אח לאחותו בלשון כבוד, שהרי האיש והאשה הראשונים בעולם, אדם וחוה, היו כמו תאומים, אח ואחות. בספר בית אבי (ח"ב סימן קכא) כתב שבפולין והונגריה המנהג היה לא לקרוא לאשה בשמה, אבל בליטא לא הקפידו על זה, וכן הרד"ק בפירושו (בראשית יז,טו) כתב שדרך האיש לקרוא לאשתו בשמה.
