אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"יצאו שטרות שאין גופן ממון"
איגרות חוב ממשלתיות – מותר להלוותן בריבית קצוצה?
בעיירה מיקלוש שבהונגריה מצויים היו כמה וכמה יתומים. אפוטרופסיהם של היתומים שקדו על טובתם, ומסרו את המעות שהיו עבורם – מירושה וכדו' – לידי משקיעים, על מנת שאותן מעות יעשו פירות, ויתרבו לטובת היתומים לעת הצורך. אותם משקיעים נטלו את המעות והשקיעום באיגרות חוב ממשלתיות. ברם, תהפוכות מדיניות ומשברים כלכליים, הביאו את בית המלוכה האוסטרו-הונגרי, להכריז על שמיטת חובות חלקית כשבין היתר נפגעו אף אותם איגרות חוב ממשלתיות, כך שהמשקיעים בהן – לא דיים שלא זכו לרווחים, אלא אף איבדו אחוזים ניכרים מכספי הקרן. אותם משקיעים שאחזו בכספי היתומים דמיקלוש, דיווחו על ההפסדים לאפוטרופסי היתומים, שמצידם הביאו את הדברים בפני אביהם של יתומים – הלא הוא בית הדין המקומי. אלא שהדיינים סברו כי מכמה וכמה סיבות, אין הצדקה לכך שהיתומים יפסידו כתוצאה מאותה השקעה כושלת באיגרות חוב.
וכך הסבירו הדיינים דמיקלוש, הלא הם הגאון רבי סיני – ראש בית הדין, משנהו הגאון רבי נפתלי, והדיין השלישי – תלמיד חביב למרנא החתם סופר, הגאון רבי עקיבא: כרגיל כאשר ראובן מוסר את מעותיו לשמעון על מנת שישקיעם עבורו וישתפו ברווחים – נערך היתר עיסקא הקובע שחצי מהמעות הן בפיקדון ובהם ראובן שותף לרווחים שישיג שמעון כמו גם להפסדים, ורק כך אכן זכאי הוא לקבל נתח מהרווח מבלי שזה ייחשב לריבית. בשל כך, צודקים לכאורה המשקיעים שעל היתומים להיות שותפים להפסד כמו שהיו אמורים להשתתף ברווח. ברם שונה דינם של יתומים – להם הקלו חכמים בדיני ריבית ואף התירו לתת את מעותיהם בעיסקה הקרובה לרווח ורחוקה מהפסד – האסורה בדרך כלל בשל אבק ריבית – וקובעת שלעולם יקבלו היתומים רק רווחים ולא הפסדים. מעתה סברו הדיינים דמיקלוש, כיון שהמעות ניתנו בסתם לידיהם של אותם משקיעים ומבלי שסוכם עימם טיב ההשקעה, הרי הכוונה היתה לעיסקה כזו המניבה רק רווחים – ובשל כך אין סיבה שהיתומים יפסידו שהרי זה כאילו הלוו את הכסף בריבית קצוצה שאין לה שייכות עם הרווח או ההפסד מהעיסקאות שנעשו במעות. אחד מחברי בית הדין – אף הוסיף וטען כי כיון שהמשקיעים השקיעו עבורם בשטרות – ובסוגייתנו הלא מבואר ששטרות אין גופן ממון וכיון שאין להם דיני כסף ומותר להלוותם אף בריבית קצוצה – ואם כן הרי כאילו ננקב מראש שכספם של היתומים ניתן לאותם משקיעים בריבית קצוצה האסורה לעולם מדאורייתא – אלא במקרה של השקעה כזו בשטרות חוב להם אין דין ממון. לסברות אלו צירפו הדיינים נימוקים נוספים, והצד השווה שבכולם שסברו שאין היתומים משתתפים בהפסדים.
קודם שפסקו כן סופית ביקשו הדיינים את חוות דעתו של רבן של כל בני הגולה מרנא ה"חתם סופר" היושב בפרשבורג ומצודתו פרוסה על כל 'ארץ הגר', כשהדיין הגאון רבי נפתלי מצרף קונטרס שלם שערך בענייני שאלה זו.
אך ה"חתם סופר" (שו"ת, יורה דעה סימן קלד) רוח אחרת היתה עימו. בתשובתו צלל במים העמוקים של הלכות ריבית והאריך להסביר כי אף אם נקבל את טענת הדיינים שעיסקאות של יתומים הינן בגדר רחוק מהפסד וקרוב לשכר, עדיין היתומים שותפים בחלק מההפסדים. כמו כן דחה את הטענה כי כיון שההשקעה היתה בשטרות ואלו הלא אין גופן ממון ואם כן ניתן לומר שהיתה כאן הלוואה בריבית קצוצה. וכך הסביר - כשהוא קובע מסמרות בהלכות מורכבות אלו של מסחר בהמחאות, איגרות חוב ועוד. לפנינו כשאמרו ששטרות אין גופן ממון, מבאר רש"י שכן הנייר אינו שווה כלום, וכל השטר אינו עומד אלא לראיה. אך לפי דברים אלו – הרי כל הכסף שבזמננו יצא מדין ממון ונכנס לגדר שטר. שהרי המטבעות והשטרות שבידינו אין להם ערך עצמי, וכל כוחם ושווים נגזר מכח הצורה שעליהם, ובעצם אינם עומדים אלא לראיה. אך אם נאמר כן – האומנם מותר יהיה להלוות שטרות בני ימינו בריבית קצוצה?
ומבאר החתם סופר – כי כל כוחו של מטבע הוא בזה שהמלך גזר שיֵּצֵא כשמי שמסרב לקבל את המטבע או את ערכו הנקוב הרי הוא מורד במלכות ומתחייב את ראשו למלך. ולכן אין חילוק אם גופם של המטבעות הוא כסף, זהב או אפילו נייר – כל זמן שקבעה המלכות שהם ההילך החוקי, הרי יש להם דין כסף גמור לכל דינים שבתורה ולא דין שטר. וכך יחולו עליהם דיני שומרים, אפשר יהיה לפדות בהם הקדשות ומעשר שני וכמובן שאסור יהיה להלוותם בריבית. וכפי יסוד זה – אף איגרות החוב הממשלתיות, שכיון שהמלך הוא שנותן להם את תוקפם וערכם, הרי דינם כדין כסף גמור ואפשר אף לקדש בהם אשה ואין להם דין של שטרות רגילים שאין גופם ממון.
