שחרר חציו / גיטין מא ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו מובאת מחלוקת תנאים בשאלת מעמדו של מי שחציו עבד וחציו בן חורין: לדעת רבי אפשר לשחררו בכסף או בשטר, ולדעת חכמים אפשר לשחררו רק בכסף. יסוד המחלוקת בדרשת הפסוקים, ועניינה השאלה אם יש להשוות שחרור בשטר לשחרור בכסף – לדעת רבי הדין שווה, משום ששני העניינים מובאים בפסוק בסמיכות, ואילו חכמים לומדים בגזרה שווה מגירושין שכפי שאין אשה משתחררת בשטר לחצאין, כך אין העבד משתחרר בשטר לחצאין.
בהמשך הסוגיה (מב ע"א) אנו למדים שרבי וחכמים נחלקו במקרה שבו האדון "שחרר חציו והניח חציו", אולם אם "שחרר חציו ומכר חציו" או "נתן חציו" במתנה – העבד יצא לחרות. ההסבר המשפטי לכך הוא שהשטר שחרר את כל חלקי הבעלות שהיו לאדון, ואין שיור בשטר: הגזרה השווה מלמדת שכשם שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד כך אין שני עבדים משתחררים בגט אחד, ומכאן שיש צורך שלא יהיה שיור בגט ושהשטר ישחרר לחלוטין.
הר"ן (כב ע"ב בדפי הרי"ף) מסביר שאף כאשר שני שטרות ניתנים לשני עבדים יחדיו, ובשניהם מקנה האדון מחצית מנכסיו לכל אחד מהעבדים, הדבר נכתב כשיור בשטר, משום שבכל אחד מהשטרות יש שיור לחברו, וזאת על אף שמשני השטרות יחדיו עולה ששני העבדים משוחררים. כל אחד מהעבדים יכול להשתחרר רק בגט שניתן לו, ואם אינו יכול להשתחרר ללא הגט של חברו – נמצא שיש שיור בגט.
אם כן, נראה שהגזרה השווה מגירושין מלמדת שאי אפשר לשחרר רק חלק מהבעלות של האדון על העבד, אבל אם שוחררו כל חלקי הבעלות – העבד משוחרר.
