חכמי הדור עם יד על הדופק
הרב דב קדרון
גיטין לה ע"א
כאשר אלמנה רוצה לגבות את כתובתה מנכסי היתומים יש חשש שמא כבר קיבלה כספים מנכסי בעלה, לכן בהתחלה היא הייתה צריכה להישבע שלא קיבלה כלום, לאחר מכן נמנעו מלהשביע ובזמן המשנה תיקנו שאלמנה שרוצה לגבות את כתובתה מנכסי היתומים תידור נדר שאוסר עליה דבר בהנאה אם אכן קיבלה כבר תשלום עבור כתובתה, אולם בגמרא נאמר שבזמנו של רב לא סמכו על הפתרון הזה, כי נדרים היו קלים בעיני אנשים וחששו שמא היא תעבור על נדרה.
מכאן רואים שחכמי כל דור צריכים להתאים את תקנות וגזרות חכמים למצב הדור.
כיוצא בזה הקשה בעל שו"ת יהודה יעלה (אסאד חלק א – או"ח סימן ט) על מה שנאמר במשנה (סוף ברכות) שהתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם כמו שאמר בועז לקוצרים: "ה' עמכם", והוא מתקנת עזרא ובית דינו. והרמב"ם השמיט תקנה זו בחבורו, ומה ראה על ככה.
ביישוב העניין כתב הרה"ג יצחק ווייס (בקובץ וילקט יוסף קו' ט' סי' צ"ז) שמכיוון שבעניין הזכרת השם לבטלה חלה ירידה במשך הדורות, לכן כבר אין הלכה לשאול בשלום חבירו בשם ה', כמו שמובא במסכת ראש השנה (יח,ב) שהייתה תקופה שהזכירו שם שמים בשטרות, ולאחר השימוש היו משליכים אותם לאשפה, וכאשר חכמים הצליחו לבטל את הזכרת השם בשטרות עשו יום טוב. כלומר גם בעניין זה, חכמים היו עם יד על הדופק של מצב הדור, והתאימו את ההלכה למצב של אנשי הדור.
