בן המביע דעה שונה מאביו

הרב דב קדרון

גיטין כט ע"ב

כאשר מר בר רב אשי חולק על דברי אביו, הוא אומר שמה שאמר אביו היה בילדותו, זאת מתוך כבוד לאביו.

אחד העניינים שבהם בן צריך לקיים את מצוות "איש אמו ואביו תיראו" הוא שלא יסתור הבן את דברי אביו. הש"ך (יו"ד רמ, סק"ב) סבור שאפילו שלא בפני אביו אסור לבן לסתור את דבריו, אולם בעל ערוך השולחן (שם סעיף יב) מקשה עליו ממה שמצאנו שבנו של רב אשי חלק עליו וסתר את דבריו שלא בפניו. לכן הוא מסיק שמכיוון ש"תורת ד' היא, והיא תורת אמת, ואין מחניפין בה... אפילו בפניו יכול הבן לפלפל עם האב ולהקשות ולתרץ ולהעמיד ההלכה על מכונה והרבה בגמ' שהבן הקשה לאביו ותירץ לו וכך דרכה של תורה ...אלא בפניו אסור לומר בלשון סתירה, שאינו מדרך הכבוד, אלא ישא ויתן עמו עד שיודה זל"ז, וגם אם הבן נשאר בדעתו שאינו כן יחזיק זו בלבו ולא יאמר לו מפורש אין נ"ל כדבריך".

בערוך השולחן (שם סעיף יג) כותב שיש להסתפק האם אסור לבן לסתור את דברי אביו רק בדברי תורה, או גם בעניינים אחרים, ומסקנתו שנראה שבכל דבר אסור לבן לסתור את דברי אביו, על פי זה פסק הרב רפאל אויערבך (תחומין ב, עמוד 286) שבאסיפת חברים בקיבוץ, אסור לבן להביע בפני אביו דעה שונה מדעת אביו, אלא אם כן מחל אביו על כבודו. ואם ביקש האב לשמוע מהבן את דעתו אז הוא חייב לומר לאביו, אך כל זמן שלא מחל האב על כבודו ולא ביקש מבנו להשמיע את דעתו, אסור לו לחלוק על דברי אביו בפניו (ולדעת הש"ך גם שלא בפניו).