מינוי שליח בפניו
גיטין כד ע"א
"דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם שוי שליח לקבלה. הניחא למ"ד: אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, אלא למ"ד: אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מאי איכא למימר? טעמא מאי - משום דאיכא בזיון דבעל, והכא בעל לא קפיד. הניחא למ"ד: משום בזיון דבעל, אלא למ"ד: משום חצרה הבאה לאחר מיכן, מאי איכא למימר? דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם שוי שליח להולכה וקבלי את גיטך מיניה. ואיבעית אימא, דאמר לה: הוי שליח להולכה עד דמטית התם, וכי מטית התם אימר קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם, ומשוי בי דינא שליח וליתבוה ניהליך".
אמרו במשנה במסכת גיטין דף סו ע"ב: "אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי - אחד כותב ושנים חותמין", כלומר שעשאם כולם שליחים וכל אחד מהם רשאי לעשות את השליחות לבדו.
לפיכך קשה, למה בכל הבבות הציעה הגמרא: "דאמר לה: הוי שליח להולכה", למה לעשותה שליח הולכה, למה לא הציעה הגמרא בפשטות: כגון דאמר לה כי מטית התם אימרי לאחד מהם שכבר עשיתים לכל בני העיר שליחי הולכה, והוא יטול את הגט ויתננו לך!
אלא מכאן ראיה נוספת לדברי הרי"ד ועוד, שאין מינוי שליחות אלא בפניו, ולכן צריך למנות את האשה לשליח, והיא שתמנה שליח בפניה או תאמר לבי דינא.
וראה עוד כאן: נזיר יב ע"א או גיטין סו ע"ב.
