מתי מצווה לקיים דברי המת?

הרב דב קדרון

גיטין יד ע"ב

בגמרא מובאים דבריו של רבי מאיר: "מצווה לקיים דברי המת", ולהלכה נפסק שיש מצווה לקיים את דבריו רק אם הפקיד או השליש את אותו דבר בידיו של אחר, אבל לא אם הממון היה ברשותו בשעת מותו.

היה מעשה באדם עשיר שערך צוואה אצל עורך דין, באופן שיש לה תוקף גם לפי ההלכה וגם לפי חוקי המדינה, ובה הוא כתב שרצונו שרוב רכושו יינתן לקרן צדקה, אולם לאחר מותו יורשיו חתמו על הסכם ביניהם לחלק את הרכוש באופן שונה, לא בהתאם לצוואתו, ונשאלה השאלה האם יש תוקף לצוואה או להסכם שחתמו היורשים.

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א (בדעת מיעוט, פד"ר חלק יז עמוד 278) כתב שיש לתת תוקף לצוואה ואין לאשר את ההסכם שעשו היורשים בניגוד אליה, אף על פי שעל פי ההלכה היו כמה וכמה פקפוקים וייתכן שלא היה תוקף לצוואה על פי דין תורה, ואחד הטעמים שלו התבסס על דברי האחיעזר (ח"ג ס' ל"ד, ובח"ד סי' ס"ה, ס"), שכיון שצוואה הנעשית על פי חוקי המדינה מועילה לפי דיניהם הרי זה נחשב כאילו הושלש הממון מתחילה לכך ויש בזה מצווה לקיים דברי המת, לכן לדעתו לא היה תוקף להסכם שעשו היורשים בניגוד אליה.