אוטונומיה בארץ ישראל?

הרב דב קדרון

גיטין ח ע"א

בגמרא נאמר שדוד המלך כבש את סוריה והגדרת הכיבוש שלו היא: "כיבוש יחיד". רש"י מסביר את המילים הללו כפשוטן: "שלא היו כל ישראל ביחד כדרך שהיו בכבוש יהושע שהיו כולם וכבשוה לצורך כל ישראל קודם חלוקה, אבל דוד לא כבש אלא לצורכו". כלומר כיבוש יחיד שלא נעשה בשם כל ישראל.

אולם תוספות (ד"ה כיבוש יחיד) כותבים שבספרי מפרש טעם אחר (בסוף פרשת והיה עקב), שכיבוש של ארצות אחרות בזמן שלא הייתה עדיין כל א"י כבושה בידי עם ישראל נחשב "כיבוש יחיד", וכך אמרו שם: "סמוך לפלטורא שלך לא הורשת", פירוש יבוסי שהיה סמוך לירושלים, "ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה". אבל אחר שכל א"י נכבשה בידי עם ישראל דרשו שם חז"ל מהפסוק (דברים יא): "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו'", שכל מה שהיו כובשים מחו"ל היה קדוש, ואפילו אם נכבש על ידי יחיד.

מדברי תוספות הללו הוכיח הגר"א שפירא זצ"ל שאסור לעם ישראל לתת לאומה אחרת אוטונומיה בשום שטח של ארץ ישראל, שהרי היבוסי היה סמוך לירושלים, והיה תחת שלטונו הכולל של דוד המלך, אלא שניתנה להם אוטונומיה בשטח שעליו הם ישבו, והייתה טענה כלפי דוד המלך ע"ה שאיפשר להם זאת.

מכאן מוכח שמצוות יישוב ארץ ישראל מתקיימת רק כאשר עם ישראל שולט בכל ארץ ישראל, ללא יוצא מן הכלל.