גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שסח מדור "עלי הדף"
מסכת סוטה
דף מט ע"ב
ביאור מדת רב יוסף שאמר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא"
במשנה (מט.): "משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא", ובגמרא: "אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה, דאיכא אנא" וכו'. אודות מעלתו של רב יוסף במדת ענוה, כתוב ב'עיון יעקב' בריש מכילתין (ה.) על דברי הגמרא: "אמר רב יוסף, לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני", כי רב יוסף היה במדה זו נאה דורש ונאה מקיים, כדמוכח מדברי הגמרא שלפנינו, ומהאי טעמא זכה רב יוסף למדרגת 'סיני', כדאיתא בגמרא (הוריות יד.): "רב יוסף - סיני" וכו', וברש"י: "קרו ליה 'סיני' לפי שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני...", כי זאת היא סגולתה של מדת ענוה, כאמרם ז"ל (תענית ז.): "למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב (ישעי' נה, א) 'הוי כל צמא לכו למים', לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה".
והוסיף עוד ה'עיון יעקב', כי זהו גם מה שמצינו אודות חבלי משיח במס' סנהדרין (צח:): "אמר עולא ייתי ולא איחמיניה, וכן אמר רבה ייתי ולא איחמיניה, רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה", כי גם זו מסגולתה של מדת הענוה, וכדאיתא בסו"ס 'מנורת המאור' (אות שלח): "גדולה ענוה, שבישועת ישראל הענוים יהיו מפארים ועלוזים ושמחים בכבוד... ולא יפחדו הענוים מחבלו של משיח, אבל יהיו נצולין בצדק ובמישור, שנאמר (ישעי' יא, ד): 'ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ', ולא עוד אלא שיתענגו ויתעדנו בחלקם ובנחלתם, שנאמר (תהלים לז, יא): 'וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום'".
הנה, בעיקר דברי רב יוסף "לא תיתני ענוה דאיכא אנא", כבר תמהו רבים, כי אם אמנם היה ענותן ושפל ברך איך הכיר במעלתו. כיוצא בזה תמהו בענין מאמרם ז"ל (פסחים סח:): "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא, אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא", וברש"י: "אי לאו האי יומא - שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמן יוסף, ומה ביני לבינם", האם אין בזה סתירה למדת הענוה ושפלות רוח.
ומה נעים להביא בזה מה שכתב בשו"ת 'אבני נזר' (יו"ד סי' תנז; חו"מ סי' צה) בתשובת בנו הרה"ק בעל ה'שם משמואל' זצ"ל אל הרה"ק ר' ישראל מפילוב זצ"ל נכדו של הרה"ק מקאצק זי"ע, כשכתב קונטרס מיוחד אודות מצות יישוב ארץ ישראל, ובעל האבני נזר זי"ע הורה לבנו להשיב לו בארוכה, ואחת הנקודות שהתווכח עמו היתה בענין זה, וז"ל (שם אות יא): "באות ה' הרעיש כ"ק (שליט"א) [זצ"ל] על הא דפירש דברי רבי זירא בברכות (נז.) 'הרואה שעורים בחלום סרו עוונותיו, ואמר רבי זירא אנא לא סלקי לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא', דאז ידע בעצמו שצדיק הוא, ועל זה תמה כ"ק שליט"א, מי הוא שיאמר על עצמו שאינו חוטא, ואין לך חוטא יותר מזה, ואין להאמין שאיש כזה ראוי לגדולה, ואפילו כל העולם כולו אומרים לו צדיק אתה היה בעיניך כרשע' (נדה ל:), עכ"ל".
וממשיך וכותב: "מה יאמר כ"ק שליט"א בהא דפרק החליל (סוכה נג.) 'חסידים ואנשי מעשה אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, בעלי תשובה אומרים אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו', הנה שחסידים הללו ידעו מעלתם ומדריגתם, ולדברי כ"ק שליט"א אין לך חוטא יותר מאלה, וברייתא שלימה שנינו בקידושין (מט:) 'על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו', ולדברי כ"ק שליט"א, כיון שידע בעצמו שצדיק הוא, ועל מנת כן קידשה, אם כן הרי הוא חוטא גמור, ולמה מקודשת, והברייתא הלז הוא הלכה ברורה שאפילו כל רוחי הדמיונות נושבים בה אין מזיזין אותה ממקומה".
וע"כ מסיק בדבריו (שם אות יב): "אמנם אין הידיעה מכל אלה סותר הענוה ושברון לב כלל, ומשה רבינו ע"ה ידע מכל מה שעשה נסים ונפלאות וקיבל תורה מלהבות אש וכתב בעצמו בהתורה (דברים לד, י) 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה', והתורה העידה עליו (במדבר יב, ג) 'והאיש משה עניו מאד', ובאבות דרבי נתן (פרק ט) 'כ"ד מוכי שחין היו בירושלים ונפשו של משה היתה שפילה מהם', כי מפני עוצם ביטולו לא קיבל מכל אלה שום התנשאות, וכן כל איש לפי ערכו, ורב יוסף אמר פסחים (סח:) 'אי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא', ואמר סוף סוטה 'לא תיתני ענוה דאיכא אנא', ודברים אלו צריכין יגיעה רבה להבינם על בורים, והשבועה שמשביעין אותו וכו' 'אפילו כל העולם כולו אומר לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע', כבר פירשה הרב זצללה"ה בספר התניא (פי"ד. שם מבואר שאין הכוונה שיחזיק את עצמו כרשע ממש, יעו"ש וכן בספר 'באר מים חיים' פר' שופטים בפסוק שופטים ושוטרים) והוא ספר מצוי ואין מהצורך להעתיק דבריו, ואם אמנם כי מדריגות מדריגות יש, יש צדיק שיודע מדריגתו וכו' ובספר 'קול שמחה' (פר' וישב אות א) מבאר בזה (ראה 'שפת אמת' פר' תזריע שנת תרלא ד"ה ואא"ז בשם הרה"ק הר"ר בונם זי"ע), ואין להאריך בדברים כאלו".
יסוד הדבר מביא גם בספרו 'שם משמואל' (פר' שמיני שנת תרע"ד ד"ה ויאמר משה) בשם אביו בעל ה'אבני נזר', וז"ל: "...הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצלל"ה", שיש שני מיני הכנעות, יש הכנעה מחמת שיודע ומרגיש שפלות עצמו, ויש הכנעה שאף שיודע מעלתו מכל מקום לעומת שיודע ומשיג גדלות האלקות הוא בעיניו כאפס ואין, ואפילו היתה מעלתו אלפים פעמים ככה אין למציאותו נגד מציאות ה' ראויה להקרא מציאות כלל, וממין זה האחרון היה רב יוסף שאמר 'לא תתני ענוה דאיכא אנא', דאף שיודע מעלותיו ושהוא עניו, מכל מקום לא היה תופס מקום בעיניו להקרא שיש לו מציאות בצד מה, עכת"ד" (ראה 'מאור עינים' פר' קדושים ד"ה אמרת; שם 'ישמח לב' אבות ד"ה ומלבשתו ענוה וד"ה מאוד מאוד הוי שפל רוח; 'שפת אמת' שם).
