לנקות ישראל מן הממזרות / סוטה מז ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
הגמרא בסוגייתנו מספרת שרבן יוחנן בן זכאי ביטל את השקאת הסוטה לאחר ש'רבו המנאפים'. הרמב"ם (סוטה ג, יז–יט) הסביר את הדברים:
"וכל הדברים האלו בשלא חטא הבעל מעולם, אבל אם בעל בעילה של איסור אין המים בודקין את אשתו... ואם עבר והשקה את אשתו הרי זה מוסיף על חטאתו פשע, שגורם לשם המפורש שימחה במים לבטלה ומוציא לעז על מי שוטה, שאשתו אומרת לאחרות שזינת ולא בדקו בה המים, והיא לא תדע שמעשי הבעל גרמו. לפיכך משרבו המנאפים בגלוי בבית שני בטלו הסנהדרין את מי המרים...".
נראה שלדעת הרמב"ם הבעל חייב להיות זכאי כדי להיות ראוי לנס, ואם הוא עצמו חוטא – לא באה התורה לסייעו בבדיקת אשתו. כשרבו המנאפים אין להניח עוד שהבעל אכן ראוי לנס, ולכן בטלו המים המאררים.
הסבר שונה מעט עולה מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה (במדבר ה, יט):
"הנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם. ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו משרבו הנואפים פסקו מי סוטה... ואין הכתוב אומר שתהיינה הנשים הנואפות פטורות מן העון בעבור שבעליהן נואפים, רק שלא יעשה בהן הנס הגדול הזה שהוא נעשה להם לכבודם ולהיותם עם קדוש... שאפילו היו בניו ובנותיו נואפים ולא כהה בם לא היו בודקין. והכלל, שהוא נס וכבוד לישראל".
מדבריו משמע שהשקאת הסוטה לא נועדה ליישב את דעתו של הבעל: מדובר במטרה לאומית – "לנקות ישראל מן הממזרות, שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם". המטרה היא השראת שכינה בישראל. לאחר שרבו המנאפים וגרמו לסילוק שכינה כבר אין מקום לנס כזה.
