לא לסגור את הדלת / רפי זברגר

סוטה מז ע''א
 

הקדמה 

בדף הקודם, הסבירה הגמרא את האמירה של דייני העיר הקרובה להרוג: יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שָֽׁפְכוּ֙ אֶת הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה באופן הבא: לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה. כלומר - אנו, דייני העיר האחראים על הנהלים והנהגות העיר, דאגנו לכך שכל אורח המגיע לעיר, יזכה להכנסת אורחים משמעותית, הכוללת ארוחה כדבעי, וכשיצא מן העיר – ילוו אותו כברת דרך. לאחר מכן, ממשיכה הגמרא לדון בארוכה על מצוות לְוִיָה. תוך כדי, מובאים דברי רבי יוחנן בשמו של רבי מאיר: כל שאינו מלווה ומתלווה - כאילו שופך דמים. כלומר, המצווה ללוות אנשים לאחר ביקור אצלנו כל כך חשובה, עד כדי שאדם שאינו נוהג כך, כאילו ... שופך דמים (הורג). הגמרא מוכיחה זאת מסיפורו של אלישע הנביא, אשר עזב את העיר יריחו, בלא ליווי, ואז פגש בנערים הקטנים שקילסו אותו במילים: עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ (מלכים ב ב', כ"ג ). אלישע ''לא אהב'' את התנהגותם וכתגובה, הוא קללם. בעקבות הקללה יצאו שני דובים מן היער, אשר הרגו את כל הילדים. אומרת הגמרא: אם היו מלווים את אלישע ביציאתו – הייתה נמנעת שפיכות דמים של הנערים! 
 

הנושא

מכיוון שעסקנו באלישע בדף הקודם, ממשיכה הגמרא ומספרת, כי אלישע חלה שלש פעמים, פעמיים בגין דבר לא טוב שעשה, ופעם שלישית חלה במחלה ממנה הוא נפטר. שני המעשים הלא טובים: האחד - גירוי הדובים בילדים, כפי שתואר לעיל, והשני - שדחפו לגחזי בשתי ידים.
גיחזי עשה בניגוד לרצון אדונו אלישע [לקח מתנות מנעמן, מלך ארם, למרות שאלישע סירב לקחת ממנו]. כתגובה על מעשהו הענישו אלישע שיהיה מצורע הוא וזרעו לעולם. הגמרא מגדירה מעשה זה כעבירה, שהרי בכך דחפו בשתי ידיו, ומנע ממנו דרך חזרה. בעקבות מעשה זה קובעת הגמרא הנהגה חשובה מאוד בדיני ענישה:
לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
גם כאשר מענישים משהו בצדק, (צד שמאל שדוחה), יש במקביל לעשות מעשים לקרב את המוענש, ולנסות לקרב אותו ולתת לו ''פתח תקווה לעתיד''.
הגמרא מביאה דוגמא נוספת לכך שלא קיימו את הכלל לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת אצל ישו הנוצרי. ישו בזמנו, היה יהודי, תלמיד של רבי יהושוע בן פרחיה. מפאת קוצר היריעה לא נספר את הסיפור כולו, אלא נזכיר את מעשה העבירה שעבר, והנידוי שנידה אותו רבו. לאחר מכן, ישו ניסה כל יום לשוב לרבו, על מנת לחזור בתשובה, אך רבי יהושוע רבו, סירב לקבלו חזרה. עד שפעם אחת הגיע שוב ישו לרבו, ומצאו מתפלל קריאת שמע. באותו זמן החליט רבי יהושוע לחזור ולקבל את בקשתו של ישו לחזור, ועשה לו סימן לשוב. ישו לא הבין את הסימן וחשב כי רבו שב ודוחה אותו... מאותו רגע נטש ישו את היהדות והלך לעבוד עבודה זרה, ומאז – הכול היסטוריה.   
 

מהו המסר

כל כך חשוב ''לא לסגור את הדלת''. לא להעניש ו"לעשות ברוגז'' ולחסום בפני הנענש כל דרך חזרה. רק לחשוב על כך, שכל ההיסטוריה העולמית הייתה יכולה להיות כל כך שונה, אילו רבי יהושוע בן פרחיה היה מקבל את בקשת החזרה בתשובה של ישו, ובכך לא הייתה קמה הנצרות לעולם. כמה דם היה נחסך בעולמנו! כמה מלחמות ופוגרומים היינו ''מרוויחים''! גם אם ''דוחים'' את הילד/התלמיד/החניך יש תמיד במקביל לתת לו חיבוק, ותחושה כי אנו לא נוטשים אותו, ממשיכים להיות ההורים/המחנכים שלו ומוכנים להקשיב, לשמוע, להבין ולהכיל את מעשיו. לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]