ברכת כהנים של הרב קוק
הרב דב קדרון
סוטה לט ע"ב
בגמרא נאמר באופן פשוט שכל הכהנים מברכים את ברכת הכהנים. למרות זאת בספר כתר כהונה מביא בשם שו"ת ראשית ביכורים (להגר"ב הכהן ז"ל מווילנא) שכתב: בהיותי באיטליה ראיתי שם המנהג הישן כשהכהנים עולים לדוכן מברך רק אחד הגדול שבהם או מי שקולו ערב ביותר, ואחרים שותקים ויוצאים בברכתו.
מדוע נהגו כך באותו מקום?
בעל ספר עלי תמר (ברכות פ"ה ה"ד) כותב שיש שלשה תנאים שחייב כל כהן לקיימם כאשר מברך את ברכת כהנים: א. צריך להיות שרוי בשמחה ויברך בתום לב ובעין טובה. ב. צריך שתהיה תקועה בליבו אהבת ישראל בשעת הברכה, כפי שהוא מברך בברכת המצווה: "לברך את עמו ישראל באהבה". ג. צריך לברך במתינות, ביישוב הדעת, בכוונה יתירה ובלב שלם.
ייתכן שמכיוון שקשה מאוד לכהנים לקיים את התנאים הללו, וחששו שמא אין בהם את המידות הדרושות לנשיאת כפיים, בחרו בכהן הגדול מאחיו שיש להניח שיש בו את המידות הנ"ל שהוא יברך ויוציאם ידי חובתם. אכן, ברבות הימים ברך אף מי שקולו ערב ביותר.
מוסיף בעל עלי תמר וכותב: "והערותי פעם שמי שגר בירושלים לא רחוק מבית מדרשו של רבינו הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ישתדל להיות מהמתפללים הקבועים בבית מדרשו של הרב זצ"ל, כי כשהרב הגדול אומר בברכתו "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" הרי יודעים כולנו שהיה בברכת נשיאת כפיים שלו כל המידות הנ"ל".
