גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שסו מדור "עלי הדף"
מסכת סוטה
דף לב ע"ב

בענין תקנת תפלה בלחש

בגמרא (לב, ב): אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מפני מה תיקנו תפלה בלחש (-"שיהא אדם אומר תפלתו בלחש, כדאשכחנא בחנה [ש"א א, יג] 'וקולה לא ישמע'". רש"י), שלא לבייש את עוברי עבירה (-"המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם"), שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (-"לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו, שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש").

הקשה בספר 'באר שבע', וז"ל: "'מפני מה תקנו תפלה בלחש' כו', קשה בעיני טובא, חדא למה אמר 'תקנו', והלא מקרא מלא הוא שצריך להתפלל בלחש כדכתיב 'וקולה לא ישמע', ואמרו בריש פרק אין עומדין (ברכות לא, א) 'מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו'... ועוד, לפי טעם זה כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, משמע שאינו צריך להתפלל בלחש כשהוא יחידי, והלא בסוף פרק מי שמתו (שם כד, ב) 'תניא המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה', שמראה כאלו הקב"ה אין שומע תפלתו בלחש [ולכן מגביה קולו]... ולפי טעם זה צריך להתפלל בלחש אפילו כשהוא יחידי... וצ"ע".

ונביא בזה דברי המהרש"א שגם כן הקשה: "ויש לדקדק דהכא קאמר טעמא 'כדי שלא לבייש עוברי עבירה', ובפר מי שמתו אמרינן ביה טעמא אחרינא 'המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה', ופירש"י שם 'כאילו אין הקב"ה שומע תפלת לחש' עכ"ל, ויש ליישב דודאי אם היו כולי עלמא משמיעין קולן בתפלתן לא הוה שייך ביה מקטני אמנה, אלא כיון דתקנו תפלת לחש משום עוברי עבירה, מאן דלא חש בהא ומשמיע קולו טפי משאר אינשי הרי זה מקטני אמנה'". ולאור דבריו נמצא, שמה שאמרו "המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה", אינו כי אם אחרי שתקנו שחובה להתפלל בלחש, ואדם זה משמיע קולו בניגוד לתקנה להתפלל בלחש, ומראה בזה שחושש שהקב"ה אינו שומע תפלתו, ועל כן הרי הוא מקטני אמנה, אכן אילולא התקנה, הרי היה כל אחד מתפלל כרצונו, ובהשמעת קול בתפלה – אין שום הוכחה שהוא מקטני אמנה, שהרי אפשר להתפלל גם בקול, אולם אחרי שתקנו להתפלל בלחש - מטעם "שלא לבייש את עוברי עבירה" - יש בזה משום "מקטני אמנה". ולפי זה יתכן שהמתפלל כשהוא יחידי, שלא שייך הטעם "שלא לבייש את עוברי עבירה", מותר גם להתפלל בקול, ולא יהא בזה משום "מקטני אמנה", כאמור, וזהו שלא כדברי ה'באר שבע' הנזכרים.

ה'עיון יעקב' כתב גם כן ליישב סתירת הטעמים, וז"ל: "ולי נראה, דאע"ג ד'המגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה', כאילו אין הקב"ה שומע אלא על ידי הרמת קול הרבה, וכפירש"י שם, מכל מקום מקשה 'למה תקנו תפלה בלחש', ולא שיתפלל כפי כח קולו הבינוני, לפי כח המדבר עם כל אדם, ואין כאן משום קטני אמנה, להכי הוצרך לומר 'כדי שלא לבייש עוברי עבירה", וכן כתב ב'שו"ע הרב' (סי' קא ס"ב): "וכל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, כאלו אין הקב"ה שומע תפלת לחש, וחכמים תקנו תפלה בלחש לגמרי שלא להשמיע אלא לאזניו בלבד, כדי שלא לבייש עוברי עבירה שהם מתוודים על עונותיהם בתפלה". וכ"כ בשו"ת 'תשובה מאהבה' (סי' יג): "ולענ"ד נראה פשוט דשם במס' ברכות מיירי במגביה קולו ביותר, וכן נראה משמעות לשון רש"י, ומגביה הרבה בזה נראה כאלו ח"ו אין הקב"ה שומע תפלת לחש, עד שהוצרך להתפלל בקול גדול, אבל אם מתפלל עד שישמע חבירו, הוה אמינא דמותר, והוא כאדם המדבר בקול אמצעי, ואשמעינן רבי שמעון בן יוחאי דגם זה אסור דתקנו להתפלל בלחש שלא ישמע חבירו, שלא לבייש את עוברי עבירה".

ולפ"ז יוצא, שתחילה היתה התקנה מטעם של 'הרי זה מקטני אמנה', ולאחר מכן מטעם 'שלא לבייש את עוברי עבירה', כי אם תחילה תקנו מטעם 'שלא לבייש את עוברי עבירה', הרי כבר נתקן להתפלל בלחש ממש, ומה צורך לתקן שלא להתפלל בהרמת קול הרבה, אלא שתחילה היתה התקנה שלא להתפלל בקול רם, מטעם ש'הרי זה מקטני אמנה', ואח"כ הוסיפו לתקן להתפלל בלחש ממש, מטעם 'שלא לבייש את עוברי עבירה', ויתיישב בזה גם כן הקושיא הראשונה של ה'באר שבע', מדוע אמרו בסוגיא זו: "מפני מה תקנו תפלה בלחש", הלא פסוק מפורש הוא אצל חנה, כי אכן בסוגייתנו ישנה תקנה נוספת על מה שנאמר בחנה, כי תקנו להתפלל בלחש - גם שלא ישמע חבירו, בכדי "שלא לבייש את עוברי עבירה", וכל זה להיפך מדברי המהרש"א הנז', שתחילה נתקן מטעם 'שלא לבייש את עוברי עבירה', ואח"כ ניתוסף הענין של 'הרי זה מקטני אמנה'.

ב'עיון יעקב' כותב חילוק נוסף: "ועוד יש לחלק בין תפלה לבקשת צרכיו, צריכין לטעם דהוא מקטני אמנה, אבל המתפלל ומתודה שימחול לו הקב"ה לא ירים קול וכדי שלא לבייש עוברי עבירה", ונראה שיש איזה חסרון מילים בדבריו, ולא ברור כוונת הדברים, ואולי כתב לחלק בין בקשת צרכים בעלמא, לבין תפלה שיש בה גם וידוי, או גם באותה תפלה עצמה – בין שאר כל התפלה שהם בקשת צרכים לבין חלק הוידוי שבתפלה, כי תחילה נתקן רק להתפלל חלק הוידוי שבתפלה, משום "שלא לבייש את עוברי עבירה", ולשאר צרכים נתקנה התקנה לאחר מכן מטעם "הרי זה מקטני אמנה", וטעם זה כולל גם שאר סוגי תפלות.

בספר 'שושנת העמקים' להרה"ק ר' מרדכי דוב מהורנוסטייפל זי"ע (בחלק 'עמק חכמה' בדרשתו לחינוך בית הכנסת, שנת תרל"ב) וכן בשו"ת 'עטרת ישועה' להרה"ק ר' יהושע מדזיקוב זי"ע (סי' א) יישבו את קושית המהרש"א, שטעמו של רשב"י "שלא לבייש את עוברי עבירה", תלוי במחלוקת רבי יהודה בן בבא ורבי עקיבא במס' יומא (פו, ב): "וצריך לפרוט את החטא, שנאמר (שמות לב, לא) 'אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלוהי זהב', דברי רבי יהודה בן בבא, רבי עקיבא אומר 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' (תהלים לב, א)", ולרבי יהודה בן בבא שפיר שייך לומר "שלא לבייש את עוברי עבירה", דצריכים לפרט החטא ויתביישו, ואילו לרבי עקיבא שאין צורך לפרט, והברייתא במס' ברכות 'הרי זה מקטני אמנה' אזלי כפי שיטתו.