מטלות מקנות כוח / רפי זברגר

סוטה לה ע''א
 

הקדמה 

הברייתא שהחלה בדף ל''ג: בתאור מעבר בני ישראל את הירדן, המשיכה בדף ל''ד. אך הופסקה עם סיפור אשכול הענבים שנשאו המרגלים, ולאחר מכן הובאו מדרשים על כל סיפור המרגלים.
עתה, בדף שלנו (עמוד א') חוזרת הגמרא להמשך הברייתא וממשיכה בתיאור מעבר בני ישראל בירדן.
 

הנושא

וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר (יהושע ד', י''ח): וַיְהִי בעלות כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו:
כל עוד עמדו הכוהנים אשר נשאו את ארון ברית ה' על האבנים בתוך הירדן המים עמדו כמו נד, כפי שלמדנו בדף הקודם. לאחר שעבר כל העם נאמר כי נתקו כפות רגלי הכוהנים אל החרבה, אל מקום יבש, אז ורק אז, שבו המים למקומם וזרמו במלוא עוזם.
נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד,
ניתן היה לחשוב כי רגלי הכוהנים נתקו לצד המערבי, מקום בו שהו כעת בני ישראל, אך קובעת הברייתא כי הם חזרו לאחוריהם, לצד המזרחי של הירדן, כך שלאחר שהמים חזרו למקומם, הם היו בצד מזרח וכל העם במערב. אם כך, כיצד עבר הארון וכיצד עברו הכוהנים שנשאו אותו לצד מערב?
נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר (יהושע ד', י''א): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם.
למרות שפסוק זה כתוב לפני סיפור ניתוק רגלי הכוהנים אל החרבה, אומר רש''י כי ''אין מוקדם ומאוחר בתורה'' (וגם בנביא), ובאמת פסוק זה קרה לאחר מכן. באופן פלאי וניסי הארון נשא את הכוהנים הנושאים אותו, והם ריחפו ועברו את הירדן, ואף עברו את כל ישראל עד אשר הגיעו לעמוד לפני כל העם. מכאן הביטוי ''נשא הארון את נושאיו''.
ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (דברי הימים א' י''ג, ט'): וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר, אמר לו הקדוש ברוך הוא: עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן!
עובדה זו שיש יכולת לארון לשאת את נושאיו כנראה נעלמה מעיניו של עוזא, שהרי נאמר בדברי הימים כי הוא שלח ידו לאחוז בארון, בעת שנראה כי הארון נופל מן הבקר שנשאו אותו. הקדוש ברוך הוא כביכול טען לעומתו, שהוא היה צריך ללמוד מסיפור הארון במעבר הירדן, שם הארון אף נשא את נושאיו, קל וחומר שיכול לשאת את עצמו, ועוזא לא היה חייב "להצילו'' מנפילה לארץ.
וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (שמואל ב' ו, ז') - רבי יוחנן ורבי אליעזר, חד אמר: על עסקי שלו, וחד אמר: שעשה צרכיו בפניו.
מסופר בספר שמואל על מעשה זה כי הקדוש ברוך הוא כביכול ''כעס'' על עוזא והיכה אותו "עַל הַשַּׁל" והמיתו. להסבר הביטוי "עַל הַשַּׁל" יש מחלוקת רבי יוחנן ורבי אליעזר. אחד מהם סבר "של" מלשון שלו בארמית, אשר משמעו שגגה – עוזא עשה את מעשהו בשוגג, מתוך כוונה טובה, למרות שהיה אסור לו לגעת בארון (רק הלווים והכוהנים מותרים לשאת את הארון). האמורא השני סבר ''של'' מלשון ''השלכה'' כמו "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ" (דברים כ''ח, מ'). לפי הסבר זה הוא התנהג שלא כדין, כביכול עשה צרכיו בפני הארון (''דבר המוטל מלמעלה למטה'' כלשון רש''י כאן).
וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים – אמר רבי יוחנן: עוזא בא לעולם הבא, שנאמר: עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, מה ארון לעולם קיים, אף עוזא בא לעולם הבא.
רבי יוחנן מוסיף ומסביר את כוונת הפסוק בשמואל, כי הוא "מת עם ארון האלקים'', בכך שמקומו שמור לעולם הבא. למרות שהוא נענש על ידי הקדוש ברוך הוא על מעשה זה, אך מכיוון שכאמור נעשה בשוגג, הרי אין להענישו כל כך שלא יבוא לעולם הבא. 
 

מהו המסר

מסביר הרב שנדורפי כי האמרה ''ארון נושא את נושאיו'' מלמד אותנו על היחס הנכון לקיום התורה והמצוות: התורה מוסיפה כוח למי שנושא אותה, ואין הוא מרגיש שום ליאות ועייפות מהעול הזה (מאמר על הפרק ביהושע , ''תנ"ך על הפרק'') .
זהו מסר חשוב מאוד בלימוד ועיסוק בתורתנו הקדושה. שכן, לא פעם אדם יכול להרגיש כי אין לו כוח, נמאס לו להשקיע כל כך הרבה זמן וכוח בלימוד ועיסוק בתורה והוא עייף וייגע. מלמדים אותנו חכמים באמרה זו בדיוק ההיפך: ככל שנרבה לעסוק, להתמיד ולהגות בתורה, היא ''תשא אותנו'' ותקנה לנו כוחות להמשיך ולעסוק בה.
עיקרון זה אמנם נאמר על התורה שארון ברית ה' מסמלת אותה, אך נראה כי ניתן ליישמה גם בתכנים אחרים בחיים. שהרי אנו מכירים שני סוגי אנשים: יש אנשים המשיבים לכל מטלה אשר נופלת עליהם בתשובה ''אין לי זמן'', ''אני עסוק עד הגג'', או ''עייפתי מכל מטלותיי'' וכן הלאה על זה הדרך. לעומתם, יש אנשים שככל שיטילו עליהם מטלות הם נושאים אותם ומספיקים בעשרים וארבע שעות היממה הספקים יפים ומכובדים מאוד.
האנשים מהסוג הראשון חיים בתחושה של עייפות ולאות, ללא חדוות חיים וללא יכולת לשאת מטלות ואתגרים בחיים.
לעומתם, האנשים מהסוג השני מרגישים כי ''הארון נושא אותם''. המטלות שהם לוקחים על עצמם, הם הם הנותנים להם כוח לבצע ... עוד מטלות. העיסוק התמידי, השאיפה לעשייה, הרצון להוסיף והנכונות לקבל מטלות ולבצע אותם, הם אלו שנותנים להם כוחות ואנרגיות להמשיך ולעשות.
נברך כי נהייה אנו וצאצאנו מהאנשים מן הסוג השני, שייתן לנו הקדוש ברוך כוחות ויכולות לקחת עוד ועוד מטלות בחיים, והארון בעז''ה יישא אותנו מעלה מעלה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]