מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
הכהן רואה את הנגעים
ארבעה נגעים הם: בהרת וספחתה, שאת וספחתה. "ארבע מראות נגעים אלו כולן מצטרפין זה עם זה בין להקל בין להחמיר, ...אם כן למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע? כדי להבין במראות, שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע עד שיבין ויכיר ויאמר: זו היא הבהרת וזו היא ספחתה, זו היא השאת וזו היא ספחתה" (רמב"ם הל' טומאת צרעת א, ג).
רק הכהן יכול לקבוע אם לאדם יש נגע. "אתה מוצא לשון התורה בכל הנגעים: 'והסגירו הכהן', 'טמא יטמאנו הכהן', 'וטהרו הכהן', מסר פסק הדין בהסגר ובהחלט ובפטור לכהן" (רמב"ם פירוש המשנה נגעים א, ג). אך כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן - אינו רואה את הנגעים. אמנם אם יש לצידו ישראל בקי, אזי אפילו כהן שוטה: "אומר לו ישראל: אמור טמא, והוא אומר" (ערכין ג ע"א, מובא בתוס' כאן ד"ה כל).
לדברי הרב מאיר שמחה מדוינסק, הפסוק: "וראהו הכהן" מלמד שהכהן מסתכל לא רק על הנגע אלא גם על האדם. לדבריו פסוק זה משמש מקור לחז"ל (מועד קטן ז ע"ב) שיש רשות לכהן להחליט מתי הוא מכריז על טומאתו של אדם בנגע: " 'וראהו הכהן' - הוא שיראה הכהן על האיש אם ראוי לטומאתו. אם חתן נותנים לו כל שבעה ימי המשתה, וכן ברגל נותנים לו כל ימות הרגל שלא לערבב שמחתו, ו'דרכיה דרכי נועם'. ולכן: 'וראהו' - איך הוא באיכותו אם הוא ראוי לפי הזמן לטומאותו" (משך חכמה ויקרא יג, ג).
התוספת והשימוש בפסוק "דרכיה דרכי נועם" חוזר רבות בכתביו, בנוסף לאותם פעמים בהם חז"ל מציינים פסוק זה כשהם מנמקים מדוע הם פוטרים אדם ממצוות במצבים מסוימים. העיקרון הוא ש: "מדרך התורה לבלי לגדור הטבע, וכיוצא בזה אמרו "דרכיה דרכי נועם" (משך חכמה בראשית ט, ז). או: "התורה תדבר תמיד על הצד המוסרי והדרך ארץ, ו"דרכיה דרכי נועם" (משך חכמה, דברים כה, ה).
