דרכו של המתבגר / רפי זברגר

סוטה לג ע''ב
 

הקדמה 

בין המצוות שהמשנה בתחילת הפרק מונה, אשר יש לאומרם בלשון הקודש הוזכרו ''ברכות וקללות" שנצטוו לאומרם בכניסתם לארץ. המשנה הרחיבה בנושא ציון מקום הברכות וקבעה כי:
ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן, ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (דברים י''א, ל'): הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה: ולהלן הוא אומר (בראשית י''ב, ו'): וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: , מה אלון מורה האמור להלן - שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם.
 בפרשת ראה נכתבו מספר ציוני מקום לאמירת הברכות והקללות כמתואר בפסוק לעיל, ומלימוד גזירה שווה בין ''אצל אלוני מרה'' בברכות והקללות ל-''עד אלון מורה'' אצל אברהם, למד התנא במשנה כי מדובר במקום הסמוך לשכם, כפי שהיה אצל אברהם.
בגמרא מובאת ברייתא, ובא למדנו על מחלוקת תנאים בנושא ציון מקום הברכות והקללות, על כך נדון במאמר זה. 
 

הנושא

ציר מחלוקתם של התנאים נסוב על הסבר המילים ''בעבר הירדן'', האם המדובר הוא מקום הסמוך לירדן או שמא מרוחק ממנו.
תנו רבנן: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן - מעבר לירדן ואילך, דברי רבי יהודה,
לדעת רבי יהודה ''עבר הירדן'' הינו מקום מרוחק מהירדן, בלשון הברייתא "מעבר הירדן ואילך'', ממשיכה הברייתא להסביר את שאר ציוני המקום המתוארים בפסוק זה
• אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ - מקום שחמה זורחת. אַחֲרֵי מסמל מקום רחוק ממקום זריחת השמש במזרח.
• בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה - אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהם כותיים. בזמן המשנה ישבו הכותים באזור שכם, ורבי יהודה מציין כי זהו המקום עליו מתכוונת התורה ''ארץ הכנעני''.
• מוּל הַגִּלְגָּל - סמוך לגלגל, המילה סמוך אינה בדווקא (יש שאינם גורסים אותה), שהרי גלגל הייתה סמוך ליריחו, אלא הכוונה שניתן לראות את גלגל מהר גריזים והר עיבל.
• אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:- שכם, ולהלן הוא אומר (שם): וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: , מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף כאן שכם.
זוהי אותה גזירה שווה אשר למדנו במשנה, אם כן אנו רואים כי התנא של משנתנו אינו אלא רבי יהודה של הברייתא. נעבור לדעת התנא השני בברייתא:
רבי אלעזר אמר: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן - סמוך לירדן, רבי אלעזר חולק וסובר כי הכוונה מקום הסמוך לירדן ולא מרוחק ממנו כדברי רבי יהודה. ומוכיח רבי אלעזר את דעתו מהתיאורים בהמשך הפסוק:
• דאי מעבר הירדן ואילך, הלא כתיב והיה בעברכם את הירדן, הוכחתו הראשית נסובה מכך שנצטוו בני ישראל לומר את הברכות והקללות ביום המעבר בירדן. ואין אפשרות טכנית לדעת רבי אליעזר להגיע לשכם, לקיים מצווה זו, ולחזור לאזור יריחו באותו יום. לכן, מסיק רבי אליעזר כי מדובר במקומות הסמוכים ליריחו. רבי יהודה אינו חולק על כך כי הדבר נעשה ביום המעבר, אך טוען כי גם זהו חלק מהניסים שאירעו לאבותינו שנכנסו לארץ.
• אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ - מקום שהחמה שוקעת, מבוא השמש לדעת רבי אלעזר הוא הצד המערבי מקום שקיעת השמש (בניגוד לרבי יהודה הסובר כי מדובר במזרח), ומקום הברכות והקללות הינו רחוק ממנו (''אחרי'' = רחוק),
רבי אלעזר ממשיך ומסביר את ציוני מקום הבאים בפסוק, אך לדעתו אינם מציינים את מקום הברכות והקללות, בגלל הקושי להסביר כפשוטו של מקרא, אלא משהו אחר כפי שנראה מיד
• בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי - ארץ חוי היא, -זהו אמנם אזור שכם, שם חנה העם החיוי.
• הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה - והלא בין הרים וגבעות הן יושבין! לא ייתכן להסביר ''יושב בערבה" כפשוטו ביחס לעיר שכם, שכן שכם שוכנת בין הרים ולא בערבה
• מוּל הַגִּלְגָּל - והלא לא ראו את הגלגל! שכם שוכנת במקום רחוק
רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה כדרך שהראה להן בראשונה,
רבי אליעזר בן יעקב מסביר כי משה נותן ''עצות טובות'' ליהושע ולעם הנכנס לארץ. עצות אלו ניתנות בעקבות העובדה שעמוד ענן ועמוד האש כבר לא הולכים לפני העם, והם חייבים לנווט ולהחליט בעצמם היכן ובאיזה דרך ילכו:
• דרך - בדרך לכו ולא בשדות וכרמים, עצה א: אין לעבור בתוך כרמים אלא ב''דרך המלך''.
• היושב - בישוב לכו ולא במדברות, עצה ב: רצוי לעבור במקום יישוב ולא בדרך מדברית ושוממה.
• בערבה - בערבה לכו ולא בהרים וגבעות. עצה ג: מומלץ ללכת בדרכים ישרות ולא לטפס על הרים וגבעות. 
 

מהו המסר

הסברו של רבי אלעזר אמנם לא התקבל, ומקובל עלינו כי מעמד ברכות וקללות היה בהר גריזים והר עיבל למרגלות שכם, אך הרעיון שהוא מייחס לפסוקים חשוב ומלמד אותנו רבות.
ניתן להשוות את המעבר של עם ישראל מהמדבר לכניסה לארץ ישראל וכיבושו, למעבר של כל ילד מתבגר, העובר מגיל ינקות וילדות לגיל הנערות והבגרות. כשהילד נולד, הוריו מספקים לו את כל צרכיו, מקטנים ועד גדולים בכל המובנים. כאשר הילד גדל מעט, הורים נותנים לו מעט עצמאות, אך עדיין הוא זוכה לקבל את רוב צרכיו מן ההורים. בגיל נערות, ויותר מכך בגיל הבגרות, אין כבר את ''הסינר של אמא'' ו"אחזקת היד" של אבא. המתבגר הולך לבד,מחליט לבד, מעצב את דמותו ואישיותו למשך כל חיו. ההורים ''נותנים עצות'': ללכת בדרך ישרה, לא לטפס למקומות אסורים וכן הלאה על זה הדרך, ומכאן ואילך אחריות של הילד: הוא המנווט, הוא המחליט והוא גם מבצע, הכל בברכת ההורים וכמובן ברכתו של בורא עולם העומד מאחורי כולנו.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]