מדוע מברכים בלחש?
הרב דב קדרון
סוטה לב ע"ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מפני מה תקנו תפלה בלחש? כדי שלא לבייש את עוברי עבירה.
רש"י מבאר שמכיוון שיש עוברי עבירה שמתוודים בתפילתם, אילו היו מתפללים בקול רם הייתה להם בושה, לכן תיקנו שכולם יתפללו בלחש.
מכאן מצא בעל ספר עלי תמר (מסכת שבת פרק ב הלכה ו) מקור למנהג בני אשכנז בתפוצות הגולה ובא"י עד היום, שנשים מברכות על הדלקת נר של שבת בלחש. כי בירושלמי (שם) מבואר שמצוות הדלקת נר של שבת נמסרה בעיקר לנשים מפני שהן כבו נרו של עולם, והדלקת הנר היא תיקון לכך, משום כך ראוי לברך על כך בלחש, שכן יש בזה עניין של ווידוי על עבירה.
לעומת זאת מנהג הספרדים בא"י ובתפוצות, וכן הוא מנהג צפון אפריקה ומנהג תימן, שהנשים מברכות על נר של שבת בקול רם, כמו על שאר ברכות, והשומעים עונים אמן. הוא מבאר שלשיטתם הסיבה שבגללה מסרו את מצוות הנר לאשה היא משום שנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, ומכיוון שאין בזה גנות אין צורך להקפיד לברך דווקא בלחש.
על פי זה הוא כותב שיש להסתפק בקשר לגבר אשכנזי שאין לו אשה או שאין האשה נמצאת בשבת, והבעל מדליק, האם צריך לברך בלחש, שהרי עיקר ההדלקה היא ע"י האשה ואשה מברכת בלחש והוא צריך ג"כ לברך בלחש, או שמא מכיוון שאצלו לא שייך הטעם שכיבה נרו של עולם יכול לברך בקול רם כדרך שמברכים שאר הברכות ואחרים עונים אמן.
