הקפדה על ניוטרל / רפי זברגר

סוטה כו ע''ב
 

הקדמה 

לקראת סופה של המשנה בתחילת הפרק (כ''ד.) למדנו כלל על מי ניתן לקנות לאשה:
על ידי כל עריות מקנין,
בעל יכול לקנות לאשתו גם על קרובים שלה האסורים עליה משום עריות (אביה, אחיה וכד'), למרות שאינם אסורים עליה משום ייחוד. ולכן, אם הבעל קינה לאשתו ואמר לה לא להיסתר עם אביה לדוגמא, והיא נסתרה איתו (התייחדה), הרי שאשתו נאסרת עליו עד שתיבדק על ידי המים המאררים.
חוץ מן הקטן וממי שאינו איש.
המשנה מסייגת את דיני סוטה (ולאו דווקא קינוי מעריות) בשני סייגים:
1. אם אדם קינה לאשתו שלא תיסתר עם קטן – אין לה דין סוטה.
2. קינה לה שלא תיסתר עם ''אינו איש'' – הגמרא מתלבטת על מי הכוונה, ומגיעה למסקנה כי מדובר בקינוי עם בהמה. כלומר הבעל קינה לה שלא תיסתר עם בהמה – אין זה קינוי האוסר אותה עליו, וכמובן שאינה שותה את המים. הגמרא לומדת דין זה מפסוק. 
 

הנושא

לומדת הגמרא את מקור הדין שאין קינוי לקטן:
וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה (במדבר ה', י''ג), אמר רחמנא - ולא קטן.
הגמרא לומדת מן המילה ''איש'' בראשיתה של פרשת סוטה, כי דין סוטה אינו חל על מי שאינו איש (גדול).
יש מחלוקת בראשונים על איזה קטן מדובר. יש הסוברים (רמב''ם ועוד) כי מדובר בקטן אף מגיל תשע, ואז ביאתו אינה ביאה ולכן גם אם נסתרה - אין הבעל נאסר על אשתו, וכמובן שאינה שותה את המים.
לפי פירוש זה, החידוש של המשנה כי למרות שהבעל ''מקפיד'' על אשתו ומקנה לה על הקטן, אין זה נחשב לקינוי, שהרי אף אם תיבעל לו אין בכך כלום, ולכן גם סתירה אינה אוסרת אותה עליו, והיא אינה מחויבת לשתות. (משנה למלך על הרמב''ם).
יש הסוברים (תוספות ועוד) כי מדובר בקטן מעל גיל תשע, אך פחות מגיל בר מצוה. ''קטן'' כזה - ביאתו ביאה, ולכן אם אשתו נסתרה עימו, הרי שהוא נאסר עליה, ובכל אופן אינה שותה את המים.
מצב זה יוצר מציאות הלכתית קשה מאוד: האשה נאסרת עליו לעולם, כיוון ש''אין פתח מילוט'' של שתיית המים להתירה, ולכן יהיה חייב לגרשה! 
 

מהו המסר

• לפירושו של הרמב''ם יוצא כי הקפדתו של הבעל אינו מעלה ואינה מורידה מאומה. הוא אמנם מקפיד על אשתו ומזהירה לבל תיסתר עם פלוני קטן, אך היא יכולה להמשיך ולהתייחד עימו ללא חשש ומורא. נלמד מכך:
      o הקפדה יתרה באופן עקרוני היא מידה לא טובה, שיש להמעיט בשימוש שלה עד כמה שניתן.
      o פעמים אדם ''מקפיד על ניוטרל''. אינו שם לב כי אין משמעות לקפידתו, ולמרות זאת ממשיך ונוהג בה.
        כלומר, גם אם פעמים נדרשת הקפדה, הרי שיש לבחון את היעילות שלה. אם אינה יעילה בוודאי ובוודאי שאין להקפיד.
• לפירוש התוספות וראשונים אחרים אנו מגיעים ל''מבוי סתום'' שאין אפשרות לתקן ולשפר, אלא רק לשבור ולהרוס (להתגרש). פירוש זה מחזק עוד יותר את הצורך לבחון את קפידתנו. בעל הכועס על אשתו על כי היא נמצאת עם אנשים אחרים, על אף שהם קטנים (מעל גיל תשע). הוא חושב שאם יקנה לה, היא תפסיק במנהגה זה. אך האשה "אינה איתו", וממשיכה להתייחד עם אותו קטן. התוצאה ההרסנית של מצב זה מחייבת היפרדות וגירושין ביניהם. הבעל בקנאתו לאשתו לא חשב שיגיעו לכך (שהרי אם היה רוצה היה יכול לגרשה מבלי לקנות לה) , אבל לפי שיטה זו אין ברירה והוא חייב לגרשה.
סוף מעשה במחשבה תחילה – כלל נכון תמיד, ושבעתיים בהלכות קינוי וסתירה כפי שלמדנו היום לשתי השיטות. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]