לפעמים זוהי זכות להתגרש
הרב דב קדרון
סוטה יז ע"א
בגמרא נאמר שאיש ואשה שזכו – שכינה ביניהם. בדומה לזה נאמר במדרש (בר"ר פס"ח): "אין זיווגו של אדם אלא מהקב"ה", וכן יש עוד מאמרי חז"ל המורים שזיווגו של אדם נקבע בידי שמים. היו שחשבו שמכיוון שהקשר של ברית הנישואין הוא קשר אלוקי - אין להתירו על ידי בני אדם, וגם אם כלו כל הקיצין מוכרחים בני הזוג להישאר נשואים.
בתלמוד הירושלמי (קידושין פרק א הלכה א) נאמר: "שלא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו בגירושין אלא בישראל", ומבאר בעל ספר עלי תמר שהכוונה היא שכמו שהקב"ה מזווג זיווגים, כן הקדוש ברוך הוא גם מפריד זיווגים כשיש צורך בגירושין. הוא מוסיף שמסורת היא בידי רבותינו שהקב"ה גם מפריד זיווגים כשיש צורך בדבר, והקב"ה מייחד שמו על הגירושין כשם שמייחד שמו בזיווגים.
הוא מוסיף שההשקפה היהודית היא, שהגירושין, במקרה שהם הכרחיים לשני הצדדים עפ"י דין התורה וחכמיה, וכפי הטבע האנושי לפי מהות יצירתו, יכולים להביא אושר בסופו של דבר לשני בני הזוג יחד, שיבנו שוב משפחה על טהרת הקדושה ומוסר משפחתי. לגבי גירושין הכרחיים מסוג זה ישנה אימרה שיש להעדיף אושר של ארבעה מאומללות של שניים. אולם בגירושין של גויים שהם ברוב הפעמים כתוצאה משרירות לב, בניגוד להכרח מוסרי, לא ייחד שמו הקדוש ברוך הוא על גירושין כאלה. יש להוסיף על דבריו, שכידוע, בימינו, יש גם זוגות יהודיים שנפרדים מטעמים כאלו, מתוך קלות ראש, ואין הקב"ה מייחד שמו על זה.
