לשחק אותה / רפי זברגר

סוטה ה ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

הגמרא עדיין עוסקת בענייני גאווה הנקראת בגמרא ''גסי רוח''. לאחר שלמדנו בדף הקודם ובתחילת הדף כמה גרועה מידה זו, וכמה צריך להתרחק ממנה, מציינת הגמרא מה עלול לקרות לאדם הנוהג במידה זו, ואילו עונשים צפוי לקבל:
1. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף מתמעט, שנאמר (איוב כ''ד, כ''ד): רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ: ושמא תאמר: ישנו בעולם? תלמוד לומר: וְאֵינֶנּוּ .
רב עוירא אמר כי הגאווה בסופו של דבר מביאה לחוסר הערכה עד כדי ביטול. אנשים ''מרגישים'' כי אינו אלא ''בלון נפוח'' ללא תוכן פנימי אמיתי, לכן אנשים מפסיקים להתייחס אליו ואולי אף להתרחק ממנו.
2. אמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - ראוי לגדעו כאשירה, כתיב הכא (ישעיהו י', ל''ג): הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ: , וכתיב התם (דברים ז', ה'): כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:
רבי אלעזר לכאורה מדבר על עונש הגאוותן, שיש לגדע אותו, אך ניתן להסביר כי דבריו מתייחסים לאופן פעולה שעליו לנהוג. הוא חייב לשרש ולגדע תכונה זו ממנו. לא יהיה בו אפילו מעט מן הגאווה (בהמשך נסייג זאת).
3. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אין עפרו ננער שנאמר (ישעיהו כ''ו, י''ט): יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל: שכבי בעפר לא נאמר אלא שֹׁכְנֵי עָפָר , מי שנעשה שכן לעפר בחייו.
רבי אלעזר קובע כי אדם גאוותן לא יקום בתחיית המתים. לא התקרב לעפר בחיו (ענווה), ולכן גם לא יקוץ ויקום מתוך שוכני עפר לעתיד לבוא.
4. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - שכינה מיללת עליו, שנאמר (תהלים קל''ח, ו'): כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע:
ובהמשך לדברים הקודמים מוסיף רבי אלעזר וקובע כי אפילו הקדוש ברוך הוא (שכינה) מיצר על אדם זה (מיילל) מפני הרעה שבאה לו בעולם הזה, ועלולה ליפול עליו בעולם הבא (שלא יקום בתחיית המתים).
5. אמר רב חסדא, ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנאמר (תהלים ק''א, ה'): מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל: : , אל תקרי אותו אלא אִתו לא אוכל.
רב חסדא מתכתב עם דברי רבי אלעזר, וקובע כי צערו של הקדוש ברוך הוא נובע מן העובדה שהוא ''אינו סובל'' גאוותנים ולא יכול ''לדור'' עמם במקום אחד. אין גאוות אדם יכולה לגור בשכנות עם השכינה.
6. אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אפילו רוח קימעא עוכרתו, שנאמר (ישעיהו נ''ז, כ'): וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט: , ומה ים שיש בו כמה רביעיות - רוח קימעא עוכרתו, אדם שאין בו אלא רביעית אחת – על אחת כמה וכמה.
רבי אלכסנדרי מוסיף ואומר כי מידת הגאווה גורמת לחוסר יציבות וחשש מפני כל ''רוח קלה''. שהרי גאוותן מחשיב את עצמו מאוד מאוד, וכל אדם (רוח) הממעיט ממנו, מלחיצה אותו עד כדי להופכו לשבר כלי.
7. אמר רב אשי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף נפחת, שנאמר (ויקרא י''ד, נ''ז): וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:, ואין שאת אלא לשון גבוה, שנאמר (ישעיה ב', י''ד): וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת:, ואין ספחת אלא טפילה, שנאמר: ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם.
רב אשי מוסיף ואומר כי גאווה אינה מחזיקה לאורך זמן. הבלון הנפוח מתפוצץ בזמן מן הזמנים, וסופה של הגאווה להתאדות, ואדם זה יתגלה בסופו של דבר כאדם ריק ללא תוכן וללא חוט שדרה. 
 

הנושא

העונשים והתוצאות הנופלות על אדם גס רוח וגאוותן מלמדות לכאורה כי אין לנהוג כלל וכלל במידה זו. אמנם זו אחת משתי הדוגמאות שהרמב''ם מונה שאין לנהוג בהם ב"מידה הבינונית", אך בכל אופן באנו למחלוקת חכמים, כיצד על החכם לנהוג במידה זו:
• אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית.
רבי חייא אמר בשם רב, כי למרות כל מה שלמדנו על חומרתו של איסור הגאווה, תלמיד חכם חייב שיהיה לו מעט מן המעט, בלשון הגמרא אחד חלק שישים וארבע (שמינית שבשמינית) מן הגאווה. רש''י מסביר את טעם הדברים:
צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם.
שתי סיבות לצורך במעט גאווה:
1. נאמר בלשוננו: כדי שאנשים "קלי ראש" לא ירדו על החכם, ולא יהיה בעיניהם לאדם שאין לו חוט שדרה, חייב להראות חשיבות ועוצמה בעיניהם, וכדי להגיע למטרה זו עליו לנהוג במעט גאווה.
2. ועוד: כדי שדבריו, ואולי תוכחותיו יישמעו וייקלטו על ציבור שומעיו, לא רק על קלי ראש אלא על כולם, עליו להיראות בפניהם אדם משמעותי ובעל סמכות, וגם לצורך זה עליו לנהוג במעט מן המעט מן הגאווה.
• אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא.
רב הונא מוסיף כי אותה מעט מן המעט של הגאווה חייב להיות רק כלפי חוץ. בתוך תוכו הוא צריך להרגיש בענווה גדולה. המשל לכך הוא אותו ''זקן'' של השיבולת המעטרת אותו כלפי חוץ, אך תוכנו הפנימי של השיבולת הוא טוב, יפה ומשביע ולא תלוי כלל באותה חיצוניות המעטרת אותה.
• אמר רבא: בשמתא דאית ביה, ובשמתא דלית ביה.
דברי רבא נראים על פניו תמוהים מאוד. אדם יהיה מנודה אם יש לו אותה מעט גאווה, ומנגד אומר רבא להיפך, גם אם לא יהיה בעל גאווה יהיה מנודה. פשט הדברים (וכפירושו של רש''י) מכוונים לומר כי גאווה באופן כללי אינה חיובית, ולכן אדם גאוותן יהיה בנידוי. ומנגד אומר רבא כי חכם שאין לו שמינית שבשמינית גם הוא נידון לנידוי, כדי לבצע את משימותיו, ולהיות בעל השפעה על קהילתו חייב לנהוג גם במקצת מן הגאווה.
אך ניתן לומר אולי באופן עמוק יותר, כי דברי רבא מעוררים את הבעייתיות הגדולה ביישום ''שמינית שבשמינית''. להיות ולא להיות. עניו בפנים, גאוותן מעט בחוץ – זו משימה קשה מאוד, ולכן צריך להיזהר מ"נידוי" בכל מעשיו. 
 

מהו המסר

 פעמים אנו צריכים ''לשחק אותה''. להראות משהו אחד כלפי חוץ, אך להרגיש אחרת כלפי פנים. מראים גאווה ומרגישים צניעות וענווה. כאמור משימה לא פשוטה כלל ועיקר, והלוואי שנגיע למעט מן המעט ממנה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]