להתרחק משמועה רעה / רפי זברגר
גיטין פו ע"א
הקדמה
למדנו במשנה, שישנם שלושה גיטין פסולין, אבל בכל אופן אם האשה חושבת שהגט תקין ובעקבותיו היא נשאת לאדם אחר, הילדים שלה מהאיש השני "כשרים" [לא אומרים שהיא הייתה אשת איש שנשאת למשהו אחר, ואז ילדיה ממזרים]. להלן פירוטם:
1. כתב בכתב ידו [את הגט] ואין עליו [על הגט] עדים
2. יש עליו [על הגט] עדים אבל אין בו זמן [לא צוין בגט מהו זמן כתיבתו]
3. יש בו זמן, אבל אין בו אלא עד אחד [למרות שיש עד אחד, לכתחילה לא ייתן גט כזה]
לאחר שאמרנו שהילדים מהבעל השני כשרים, אנו דנים, האם אותו בעל השני מחויב לגרשה או לא.
הנושא
החכם הנקרא רב, פסק לגבי שאלתנו, פעם אחת שהאשה אכן צריכה להתגרש ולעזוב את בעלה השני (לאחר שקבלה קודם לכן גט פסול מבעלה הראשון), ופעם אחרת פסק שאין האשה צריכה גט. כמובן שהגמרא מקשה: הייתכן? כיצד באמת סובר רב?
תשובת הגמרא היא, שיש לחלק בין שני מקרים. אם נישאה ויש לה ילדים מהבעל השני, או אז לא צריכה גט, אבל אם נשאה ואין לה ילדים – פוסק רב שצריך לתת לה גט.
הסבר: אנו לא רוצים "להוציא לעז" על הילדים, שאנשים יגידו שהם ממזרים. שהרי, אם הגט שהאשה קבלה מן הבעל הראשון אינו תקף, הרי שהיא עדיין אשת איש שנשאה למשהו אחר, והילדים שלה מן הבעל השני ממזרים. מכיוון שהגט שפסלנו אותו אינו ממש ''פסול גמור'', ייתכן שהיא אמנם התגרשה ולכן אין צורך להתגרש גם מהבעל השני. מכיוון שלא ברור בדיוק מה המצב, אם יש ילדים ועלול לצאת לעז עליהם – אין מחייבים אותה להתגרש, אך אם אין ילדים, ואין כל חשש להוצאת לעז – מחייבים את הבעל השני לגרשה.
מהו המסר
למרות שהיינו ''רוצים מאוד'' שהבעל השני ייתן לאשה גט, כדי להוציא אותה מידי ספק אשת איש שנשאת לאדם אחר, אך מנגד יש לנו שיקול כְּבֵד משקל אחר – הוצאת לעז על אנשים, ובמיוחד על ילדים. אנו כל כך חוששים מתוצאה זו, ולכן מנסים להתרחק מכך מכל משמר, גם אם התוצאה תהיה "ספק אשת איש שנישאה".
ניתן ללמוד מכך, כמה צריך להתרחק מהוצאת שמועות לא טובות על אנשים. זה כמובן מתחבר או ''נושק'' לאסור לשון הרע, האוסר עלינו לדבר בגנות חבר, אפילו אם הדבר נכון ואמיתי.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
