בגנות לשון צינית / רפי זברגר

נזיר נב ע"א-ע''ב
 

הקדמה 

בין הדברים המטמאים את הנזיר אשר למדנו במשנה בדף מ''ט: הזכרנו גם את השדרה והגולגולת שהן מטמאים אף על פי שאין עליהן בשר. הגמרא בדף שלנו דנה בטומאות אלו. 
 

הנושא

איבעיא להו: שדרה וגולגולת תנן, או דלמא או שדרה או גולגולת?
שואלת הגמרא האם כדי לטמא צריך שיהיו גם השדרה וגם הגולגולת או שמא מספיק אחד מהן?
תא שמע, רבי יהודה אומר: ששה דברים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין, וחזר בו רבי עקיבא;
בין הניסיונות לענות על שאלת הגמרא מצטטים תוספתא ממסכת אוהלות (ד', ב') שם נאמר כי היתה מחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים בששה דברים, שבתחילה רבי עקיבא סבר כי הם מטמאים, וחכמים פסקו כי אינם מטמאים, ולבסוף חזר בו רבי עקיבא מדעתו והסכים לדעתם של חכמים.
הגמרא ניסתה בתחילה להוכיח מסיפור מעשה שהביא רבי יהודה אך דחתה את ההוכחה. לאחר מכן, ניסתה הגמרא להוכיח מאותם ששה דברים שהיו חלוקים רבי עקיבא וחכמים:
תא שמע ממניינא: ומה הן ששה דברים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין? על אבר מן המת שבא משני מתים, ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם, ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים, ועל רביעית דם הבא משנים, ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים, והשדרה והגולגולת;
ששת הדברים שהיו חלוקים התנאים בתחילה מנויים כולם במשנתנו, אך כאן מדובר כשבאו משני בני אדם:
1. אבר מן המת שבא משני מתים – לדוגמא: חתכו חצי יד מאדם אחד ועוד חצי יד מאדם שני.
2. אבר מן החי שבא משני בני אדם – כמו המקרה הקודם רק ל''ע משני בני אדם חיים.
3. חצי קב עצמות שבא משני מתים – כפי שלמדנו במשנתנו, כדי לטמא את הנזיר יש צורך בחצי קב עצמות (בניגוד לטומאת מת רגילה המחייבת רבע קב בלבד). אם חצי הקב מגיע משני מתים באנו למחלוקת התנאים.
4. רביעית הדם שבאו משני מתים. לדעת רבי עקיבא דם מטמא כבר ברביעית (בניגוד למשנתנו הסוברת כי דם מטמא רק בחצי לוג).
5. עצם כשעורה המורכב משני חלקים שכל אחד פחות משעורה אך גודלם ביחד יותר משעורה.
6. שדרה – שני חצאי שדרה משני בני אדם.
7. גולגולת. – כנ''ל לגבי גולגולת.
ואי סלקא דעתך או שדרה או גולגולת, הני שבעה הויין!
מוכיחה מכאן הגמרא כי יש לצרף את השדרה והגולגולת כדי להגיע לששה דברים שהיו חלוקים רבי עקיבא וחכמים, ומכאן נפשטת לכאורה השאלה, ואמנם הם מטמאים רק יחדיו ולא כל אחד לחוד (גולגולת או שדרה).
הגמרא מביאה ארבע דחיות להוכחה זו, אנו נלמד את הדחיה האחרונה:
ואיבעית אימא: כי קתני - כל היכא דהדר ביה, לאפוקי רביעית דם דלא הדר ביה, דאמר ליה רבי לבר קפרא: לא תשנה רביעית דם בחזרה, שהרי למודו של רבי עקיבא בידו; ועוד, המקרא מסייעו: ועל כל נפשות מת לא יבא.
ששה הדברים המנויים בתוספתא אינם כוללים את הדין שרבי עקיבא לא חזר בו והוא רביעית דם. בדין זה רבי עקיבא סבר גם בהמשך, אפילו אם באו משני מתים הם מטמאים, בניגוד לחכמים אשר כאמור סוברים שאינו מטמא. הגמרא מביאה אף הוכחה מן הפסוקים לדעת רבי עקיבא שהרי נאמר בעניין טומאה בתורה ''נפשות מת'' בלשון רבים, ומכיוון ש''הדם הוא הנפש'' ניתן להסיק כי גם דם הבא משתי נפשות (שני מתים) גם מטמא.
גם לפי תשובה זו ייתכן שהשדרה והגולגולת לא צריכים להיות יחדיו כדי לטמא, ומכאן הדחיה של ההוכחה מהתוספתא.
רבי שמעון אומר: עד ימיו היה מטמא, אם משמת חזר בו איני יודע.
באותה תוספתא במסכת אוהלות אמר רבי שמעון אשר היה אחד מתלמידיו, כי רבי עקיבא רבו לא חזר בו מדעתו אך אמר זאת בלשון צינית: כל ימיו לא חזר בו רבי עקיבא מדעתו, אך ייתכן כי ... חזר בו לאחר מותו.
תנא: הושחרו שיניו מפני תעניותיו.
רבי שמעון הצטער מאוד על כי התייחס לרבו הגדול רבי עקיבא בלשון צינית, ולכן התענה ימים רבים עדי כדי שהשיניים שלו נעשו שחורות מרוב התעניות. 
 

מהו המסר

רבי שמעון התחרט והצטער צער גדול מאוד על דיבור ציני שדיבר על רבי עקיבא, ואנו אין לנו אלא ללמוד מצטער זה, ולהיזהר מאוד מלדבר בציניות.
בדרך כלל, דיבור ציני הוא ''דיבור מתנשא''. דיבור שבעצם מגחך על הצד השני, וכביכול אומר מתחת למילים כי הדעה השניה ''לא מבינה'' ואני המדבר בציניות מבין טוב יותר, ולכן אני מתאר את דברי השני בלשון מגוחכת וצינית.
וכך התבטא המסילת ישרים בספרו (פרק ה') על הליצנות והציניות ביחס להרס שיכול משפט ציני אחד לעשות לאדם שהתעורר לקדושה ולעשייה חיובית:
ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם. כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]