מהו "דבר שאי אפשר לשמוע"?
הרב דב קדרון
נזיר נב ע"ב
רבי עקיבא סבר שרביעית דם הבא משני מתים מטמא באוהל, ואילו רבי שמעון, תלמידו, חלק עליו, ואמר, בדרך קנתור, שכל חייו היה רבי עקיבא מטמא, ואיני יודע אם חזר בו משמת. לאחר שהבין רבי שמעון שדיבר שלא כראוי, הוא התענה ימים רבים כדי לכפר על עוון זה, עד ש"הושחרו שיניו מפני תעניותיו".
ביטוי דומה נאמר במסכת חגיגה (כב,ב) על רבי יהושע, שלא הבין את טעמם של בית שמאי, ואמר "בושני מדבריכם בית שמאי", ולאחר שאחד התלמידים הסביר לו את העניין "הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך - מפורשות על אחת כמה וכמה. אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו".
על כגון זה כותב החיד"א (פתח עינים מסכת חגיגה דף כב עמוד ב) שמכאן יש ללמוד כמה צריך אדם לדקדק בדבריו, וגם כאשר יש לו תמיהה גדולה על הראשונים ועל גדולי הדור עליו להיזהר בדבריו ויתלה החיסרון בו, קל וחומר מרבי יהושע שהיה פשוט אצלו שטעו בית שמאי, ואמר "בושני מדבריכם", ועמד תלמיד אחד והסביר לו את סברת בית שמאי, ומיד הבין שטעה. ועל כל אדם להכיר מיעוט ערכו וקוצר דעתו ואל יוציא מפיו דבר שאינו הגון נגד גדולים רק בדרך משא ומתן כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע. וכך פירש החיד"א את המשנה (אבות ב,ד): "ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע", שהתנא לימדנו מוסר השכל: שאל יגזור אומר המעיין לומר קושיא זו אין מי שיכול לתרצה וכיוצא. כי סופו להשמע כי על הרוב אחד חכם או אפילו תלמיד יסביר פנים יפות להעמיד הדבר על בוריו.
