מבחן הבנת הנקרא / רפי זברגר

נזיר נ ע''ב
 

הקדמה 

בין המטמאים את הנזיר למדנו במשנה בדף הקודם גם על מלא תרווד רקב. הסברנו שם כי תרווד הוא עפר המת לאחר שנרקב, התייבש והתפורר. ואמרנו גם כי מלא תרווד הינו מלא כף היד. שיעור זה אינו חד חד ערכי ולכן הגמרא בדף שלנו מרחיבה ומגדירה יותר שיעור זה של ''מלא תרווד''. 
 

הנושא

וכמה שיעורו? חזקיה אמר: מלא פיסת היד, רבי יוחנן אמר: מלא חפניו.
חזקיה פסק כי מדובר במלוא כף היד ללא אצבעות, ורבי יוחנן הכליל גם את האצבעות בשיעור זה.
עדיין יש מחלוקת ראשונים האם מדובר ביד אחת או שתי ידים, כמו הקטרת הקטורת בשתי ידיו של הכהן גדול ביום הכיפורים. יש הסוברים כי רבי יוחנן מדבר על מלא חפניו של שתי ידים, וחזקיה מדבר רק על יד אחת, ואז הפער ביניהם גדול עוד יותר. יש הסוברים כי גם חזקיה מדבר על שתי ידים.
תנן: מלא תרווד רקב שאמרו - ישנן מעיקר אצבעות ולמעלה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: מלא חפניו;
מקשה הגמרא מתוספתא במסכת אוהלות (ב', ב' – למרות שהקטע מתחיל במילה ''תנן'' הכוונה לתוספתא ולא למשנה כמצוין במסורת הש''ס). תוספתא זו עוסקת באותה טומאה שאנחנו עוסקים בה ''מלא תרווד רקב'', ושם ישנה מחלוקת תנאים מהו שיעור זה. לרבי מאיר זהו שיעור כל ''מלוא האצבעות'' מתחילתן ועד סופן, וחכמים סוברים ''מלא חופניו''.
בשלמא רבי יוחנן הוא דאמר כרבנן, אלא חזקיה כמאן? לא כרבי מאיר ולא כרבנן!
מנסה הגמרא לייחס דעות האמוראים לדעותיהם של התנאים. פשוט לגמרא כי רבי יוחנן סובר כחכמים, שהרי הוא משתמש באותו לשון כמו חכמים. אך לא ברור כמו מי סובר חזקיה. הרי פיסת יד ללא אצבעות אינה דעתו של רבי מאיר וגם לא של חכמים.
אמרי, מלא פיסת היד ומלא קשרי אצבעותיו למעלה - חד שיעורא הוא.
עונה הגמרא תשובה ''מפתיעה''. אמנם חזקיה אינו מודד כמו רבי מאיר, אך מידתם בפועל זהה. כמות הנכנסת לכף היד ללא האצבעות, שווה לכמות הנכנסת לאצבעות ללא כף היד!
אמר ליה רב שימי בר אדא לרב פפא: ממאי דהאי מקשרי אצבעותיו ולמעלה לראש? דלמא למטה מדידיה דהוה ליה מלא פיסת היד!
רב שימי אמר לרב פפא כי ניתן להבין באופן שונה את שיטת רבי מאיר. אולי כוונתו של רבי מאיר במילה ''למעלה'' (מעיקר האצבעות ולמעלה) לא לכיוון האצבעות כפי שהבנו בתחילה, אלא למעלה לכף היד, ואז כוונתו בעצם ל''מלוא פיסת היד'' כדעתו ממש של חזקיה.
תיקו.
סיום במילה תיקו נראית לכאורה לא במקום, כיוון שאין לנו בעיה שנשארה ללא פיתרון, ואמנם התוספות לא גרס מילה זו. שפת אמת על המקום, אומר שיש נפקות בהלכה אחרת, של הוצאת אבנים מקורזלות לבית הכסא בשבת (בזמנם לא היה ניר טואלט אלא השתמשו באבנים) וגם שם נאמר השיעור של מלא היד. וכאן יש נפקות בין ההסברים בגמרא שלנו. להסבר הראשון ניתן למדוד זאת גם במקום האצבעות (אותה מידה כמו כף היד ללא האצבעות) ואילו לרב שימי אין אפשרות למדוד באופן הזה. זהו אמנם ''תיקו'' אך גם הוא לא סטנדרטי.
 

מהו המסר

שתי התשובות לשאלה כמו מי סובר חזקיה מלמדות אותנו כיצד לבחון נושאים, ובאיזה אופן לתרץ קושיות ובעיות:
• את התשובה הראשונה ניתן להגדיר ''יציאה מחוץ לקופסא''. אנחנו חשבנו בשאלה כי חזקיה דיבר על מידה אחת (מלא פיסת יד) ורבי מאיר דיבר על מידה אחרת (מעיקר האצבעות ולמעלה), באה הגמרא ואומרת לנו: בואו נמדוד. בואו נראה אם מה שנראה על פניו כמידה שונה היא אכן שונה. והנה זה פלא: לאחר מדידה מצאנו כי שתי המידות הנמדדות באופנים שונים בעצם מכילים אותה כמות. ובאמת כשאנו בוחנים ''במבט על'' על כף היד, נראית תשובה זו ממש נכונה. שני החלקים של כף היד (כף ללא אצבעות, ואצבעות ללא הכף) בעצם מהווים אותה בית קיבולת.
• התשובה השנייה ב''מבחן הבנת הנקרא''. מה כוונתו האמיתית במילים ''מעיקר אצבעות ולמעלה''? עיקר האצבעות כנראה ברור לחלוטין מה הכוונה. אך המילה למעלה יכולה להתפרש בשני אופנים. למעלה ביחס לאצבעות, וכך חשבנו בשלב השאלה, או למעלה לכיוון שורש כף היד, ולפי זה בעצם רבי מאיר וחזקיה אמרו אותו דבר, אך במילים אחרות.
שני אופנים שונים לתירוץ הקושיא, אשר ניתן ליישמם בדיונים רבים במהלך החיים.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]