מותר לבצוע בשבת על פרוסה?
הרב דב קדרון
נזיר נ ע"ב
תוספות (ד"ה ת"ש) דנים בשאלה של חיבור שני חלקים על ידי אדם, מתי נחשבים שני החלקים לדבר אחד שלם ומתי אין הם נחשבים לדבר שלם, כי חיבור מלאכותי שנעשה בידי אדם אינו נחשב חיבור. דיון זה עוסק בשאלה של מהו הגדרת "דבר שלם".
הנצי"ב מוולאז'ין (שו"ת משיב דבר חלק א סימן כא) כתב שבבית חותנו ר' יצחק מוואלאז'ין נהגו שכאשר התאחר אחד מהמסובין לסעודת שבת או יום טוב נתנו לו שתי חתיכות ללחם משנה, והקשו החברים שזה לא נחשב לחם משנה, כי צריך לחמים שלמים דווקא. הוא דן באריכות בעניין ההגדרה של לחם שלם, ומסיק שהעיקר תלוי איך בא הלחם לפנינו, אם בא הלחם לפנינו שלם אז אם פרסו אותו אינו נקרא שוב לחם הראוי ללחם משנה, אבל אם בא פרוס לפנינו ולא נשתנה מכמות שהיה הרי זה נקרא לחם. ומכיוון שאותם מאחרים מגיעים לסעודה כאשר הלחם כבר פרוס – בשבילם פרוסות אלו ראויות ללחם משנה.
אולם בעל שו"ת להורות נתן (חלק יד סימן יז) חולק עליו וכותב שנראה פשוט שתחילת ברייתו של לחם שייקרא דבר שלם הוא בשעת אפייתו, וכל לחם שנפרס ונחתך מכפי שהיה בשעת אפייתו כבר אינו נחשב שלם, ומכיוון שפסק הרמ"א (סימן רצא סעיף ד) שלכל סעודה בשבת צריך שני ככרות, וגם לסעודה שלישית צריך לכתחילה שנים ולא לפחות מככר אחד שלם, לדעתו אין לבצוע בשבת על פרוסות אלא על לחמים שלמים.
