סייג לחכמה שתיקה / רפי זברגר
גיטין פא ע"א
הקדמה
המשנה הראשונה בדף, עוסקת במקרה בו האדם כתב גט לאשתו ואחר כך התחרט על מעשהו. ישנה מחלוקת במשנה האם "החרטה תופסת''. בית שמאי פוסקים, כי למרות שהגט אינו חל, שהרי יש למסור אותו לאשה ולא רק לכותבו, אבל בכל אופן האשה תהיה אסורה להתחתן עם כהן [כהן כידוע אסור בחיתון עם גרושה]. בית הלל סוברים, כי לגט כזה אין שום משמעות, גם לא לפסול אותה מכהונה. ומוסיפים בית הלל וקובעים, כי גם אם הגט נמסר לאשה, אך אם היה בו תנאי שלא קוים – אין זה גט כלל וכלל, והאשה אף מותרת לכהן.
הנושא
בעקבות פסיקת בית שמאי במשנה, הקובעת כי אם התחילו תהליך של גירושין, האשה אסורה לכהן, נשאלה שאלה דומה, ע''י רב יוסף לשמואל: ילמדנו רבינו, יצא עליו קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו, ויושבת תחתיו ומשמשתו, מהו?
מבקשים ללמוד משמואל הלכה, אם הבעל כהן, "ויצא עליו קול" כי כתב גט לאשתו, האם קול זה מחייב לגרש בפועל את האשה או לא? עונה על כך שמואל: תצא, והדבר צריך בדיקה. בהמשך, הגמרא מציינת כי במקומו של שמואל אף פעם לא מבטלים קול. כלומר, אם יצא קול על מישהו – יש להתחשב בקול זה ולנהוג לפיו, לכן לא יכול להיות שיש לבדוק בנושא זה. אלא ממשיכה הגמרא ומסבירה את החשש של שמואל מפני שיש הנוהגים לומר כי הגט נכתב, למרות שהגט גם נכתב וגם נמסר. לכן, צריך לבדוק מה נוהגים באותו מקום, האם אנשי המקום נוהגים לומר שהגט נכתב למרות שגם נמסר, ואז כמובן שהאשה צריכה לצאת מבעלה מיד.
מהו המסר
מפסיקת שמואל לעיל, המחייבת את הבעל לגרש את אשתו, רק בגלל קול שיצא עליו, כאילו כתב את הגט, למרות שבפועל אנו לא יודעים אם קרה הדבר אם לאו - אנו לומדים כמה צריך להיזהר מלהשמיע ''קולות מיותרים''. יש לשים לב, לא לדבר על אף אחד, כדי שלא ''יצא קול'' באותו מקום, לאור דיבור זה.
הכלל הידוע ''סייג לחוכמה שתיקה'', מלמדנו כי באופן כללי, יש ''להרבות בשתיקה'', וכאן אנו לומדים, כמה דיבור מיותר יכול להזיק לאחר, ולכן צריך להיזהר מאוד מכך.
הדבר נכון שבעתיים גם בחיק המשפחה. יש להימנע ולהיזהר מלומר על משהו שעשה כך או אחרת, אם אין הדבר הכרחי לקידומו החינוכי והמוסרי.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
