מסרק ומנפץ / נזיר מב ע"א

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת המנפץ, הנעשית לאחר ליבון הצמר. רש"י מסביר שמדובר בסירוק הצמר והפרדת החוטים, ובמסכת בבא קמא (צג ע"ב) קבע רבא שלעניין קנייני גזלה ניפוץ הצמר אינו קונה, משום שאינו שינוי משמעותי דיו. רש"י בסוגיה שם (ד"ה נפציה) מסביר שניפוץ בסתם נעשה ביד, ועל פי זה יש לדון אם גם הניפוץ המחייב בשבת הוא ביד או שהוא נעשה דווקא בכלי (אולם, מסתבר שגם לאחר ניפוץ ביד יש מקום לחייב על ניפוץ נוסף בכלי, המביא תועלת רבה יותר). לעומת זאת, במסכת סוכה (דף יב ע"ב ד"ה שמא) קובע רש"י שהניפוץ נעשה במסרק. אם כן, לשיטת רש"י הניפוץ נעשה בעיקר בכלי, אך יכול להיעשות גם ביד.

אולם מהמשנה שבסוגייתנו נראה שפעולת ההפרדה ביד ובאמצעות כלי פעולות שונות מהותית: המשנה קובעת שנזיר "חופף ומפספס אבל לא סורק", ורש"י (ד"ה מפספס) מבאר שהנזיר יכול להפריד את שערותיו זו מזו ביד אך לא במסרק. אפשר שההבדל בין הסוגיות נעוץ בכך שכל איסורו של הנזיר הוא לתלוש את השערות, וחשש זה קיים רק כשמשתמשים במסרק, ואילו מלאכת המנפץ עיקרה בסירוק האיכותי ולא בתלישת השערות.

[להרחבה בעניין זה ראו מאמרו של הרב ברוך גיגי על מלאכת מנפץ.]