יש היתר להתגלח בתער?

הרב דב קדרון

נזיר לט ע"א

בגמרא נאמר שהשיעור של גילוח שערותיו של הנזיר חל רק כאשר הוא חותך את השערה לגמרי, אבל אם נשארת שערה באורך כזה שאפשר עדיין לכופף את ראשה למקום שממנו היא יוצאת – אין זה נקרא גילוח.

כלומר: שער שיש בו שיעור "כדי לכוף ראשו לעיקרו" – נחשב כקיים, ושער שאין בו את השיעור הזה נחשב כאינו קיים.
על פי זה הציע שו"ת בשמים ראש (סימן יח) דרך בת שני שלבים, שעל פיה יוכל אדם לגלח את זקנו בתער ולא לעבור על איסור תורה: בשלב הראשון יחתוך את שער זקנו במספרים עד שאורך השערות שנשארו לא יהיה "כדי לכוף ראשן לעיקרן", ואז, מכיוון שאין אלו נחשבות שערות, יהיה מותר לגלחן גם בתער ולא יהיה בזה איסור תורה של "פאת זקנם לא יגלחו".

אולם גדולי האחרונים חולקים על כך, כמו שכתב הנודע ביהודה (מהדורא תניינא - יורה דעה סימן פ) שבפאות הזקן לא שייך השיעור הזה כלל, ועיקר האיסור הוא הגילוח בתער, ללא קשר לאורך השערות. וכן כותב גם בעל הכתב והקבלה (ויקרא יט, כז), ומוכיח מתשובה זו שהספר "בשמים ראש" לא נכתב על ידי הרא"ש, אלא הוא מזויף, כי לא ייתכן שדברי שגגה כאלה יצאו מידי אחד הראשונים.