פה לחבר / רפי זברגר

גיטין נח ע"א
 

הקדמה 

בדף של היום אנו חוזרים לדון בנושאים של המשנה מדף נ''ה. המשנה שם עסקה ב"פרוטקשן", בלשון המשנה נקרא סיקריקון. מדובר בגוי רוצח, אשר בא אל בעל הקרקע ומאיים על חיו, וכדי שאותו רוצח לא יבצע את זממו, נותן לו הישראלי קרקע ב''פדיון נפשו''. 
 

הנושא

הגמרא עוסקת באדם שקנה קרקע מן הסיקריקון, והשתמש בה (בלשון הגמרא ''ואכלה'') שלוש שנים לעיני הבעלים, ולאחר מכן חזר ומכרה לאחר. כדי להבין דין זה נקדים ונאמר כי קרקע נקנית בין היתר בקנין חזקה. משמעות קנין זה, אדם יושב בקרקע מסוימת, מתנהג בה כמו בעלים [חורש, זורע קוצר וכו']. לאחר שלוש שנים הללו, גם אם שטר הקניה שלו אבד, והוא טוען שהוא קנה אותה וישב שם שלוש שנים – עצם הישיבה מהווה ראיה לקניה. סיבת הדין: אם הבעלים לא ערערו, ולא אמרו שום דבר במשך תקופה כל כך ארוכה, אנו מניחים שאמנם הקרקע נקנתה על ידי המחזיק, ואכן איבד את שטר הקניה. לכן במקרה שלנו, האדם שקנה מן הסיקריקון וישב בקרקע זו שלוש שנים, בידיעת הבעלים הראשונים וללא שום ערעור שלהם בכל אותה תקופה, הרי הם נחשבים לבעלים של הקרקע, ואם הם מכרו אותה לאנשים אחרים, אין הבעלים המקוריים יכולים לתבוע את הקרקע.
הגמרא ממשיכה לחקור את המקרה, ושואלת: מה טוען הקונה השני? אם הוא טוען מינך זבנה [ממך קנה הראשון], אזי אומרת הגמרא, גם לקונה הראשון [מן הסיקריקון] נוכל להאמין בטענה זו, שהרי הוא ישב שלוש שנים בקרקע ויש לו טענה טובה [כנראה שהגמרא מבינה שהראשון אינו יכול לטעון טענה זאת, רק הקונה השני!]. ואם הקונה השני אינו טוען שום טענה, גם הוא לא יכול לזכות בה, שהרי אדם היושב בקרקע ולא טוען שהיא שלו, אינו רשאי להישאר בקרקע זו.
עונה הגמרא תשובה מעניינת: טוענין ליורש וטוענין ללוקח. משמעות הדבר: למרות שהקונה השני, אשר קנה מן הסקריקון לא טוען כלום, בית דין טוענים עבורו. כאשר רואים בית דין כי חוסר הטענה נובע מחוסר ידיעה אך האמת היא עם הלוקח, הם מהווים ''פה'' שלו, וטוענים במקומו את הטענה אשר איתה זוכה הלוקח השני בדין. 
 

מהו המסר

אנו לומדים מן ההלכה שבית הדין ''מזהים'' מצב הדורש סיוע פעיל שלהם, והם ''מדברים'' במקום הלוקח ומסייעים לו לזכות בדין, שלפעמים אנו צריכים להיות פה לאנשים אחרים. אנשים שלא יודעים להסתדר, אנשים שלא מצליחים לומר את הנדרש, אם מחוסר ידיעה, אם מחוסר יכולת – "חובה קדושה" לעזור להם. זה יכול להיות בכל מיני מצבים ומקומות. בבית ספר, כאשר חבר או תלמיד לא כל כך יודע להביע את אשר על ליבו, ובגלל זה ''לא הולך לו'', חבר טוב, אשר שם לב למצב, מסייע מול חבריו או מול מוריו. בעבודה, או בתנועת נוער ובעיקר בעיקר בחיק המשפחה, מצווה גדולה לזהות זאת, ולהשתדל לסייע.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]