בידו להחליט ולעשות / רפי זברגר

גיטין נד ע"א
 

הקדמה 

המשנה בדף שלנו ממשיכה לעסוק בתקנות חכמים כאשר אדם מזיק ''נזק שאינו ניכר''. כדי להבין את המשנה נקדים מעט על ''מעשה הקרבנות''. הכהנים במקדש עסוקים במלאכות הקשורות בהקרבת קרבנות על המזבח. יש ארבע פעולות בכל קרבן בהמה: שחיטה, קבלה [קבלת הדם בכלי], הולכה [הולכת הכלי אל המזבח] וזריקה [זריקת הדם על המזבח]. אחרי עשיית פעולות אלו, בדר''כ, אוכלים את הקרבן [לפעמים רק כוהנים, לפעמים מותר גם לבעלים], תוך כדי זמן מוגדר – תלוי בסוג הקרבן. אם הכהן בעת עשיית אחת מארבע פעולות אלו, חשב לאכול את הקרבן מחוץ לטווח הזמן המותר – הרי באותה עת, ''פיגל'' את הקרבן ופסלו. לא השתנה בגוף הבהמה שום דבר, ובכל זאת הבהמה פסולה לקרבן, לכן פעולה זו נקראת ''נזק שאינו ניכר''. קובעת המשנה, כי אם הכהנים עשו זאת במכוון [בלשון המשנה: במזיד] - חייבים לשלם לבעל הקרבן את ערכה של הבהמה. 
  

הנושא

הגמרא מצטטת תוספתא (משנה חיצונית) ובה יש ארבעה מקרים ובהם דינים שונים, להלן הפירוט:

מהו המסר

כל שבידו – כל שיש לו יכולת לעשות, לבצע, לממש ולפעול. במאמר השתמשנו בכך כמושג משפטי, המלמד כי במקרים שיש יכולת לעשות, יש גם נאמנות על עדות העשייה. אם ''נעלה'' את המושג בידו לרמות יותר גבוהות, הרי שנוכל לומר כי כל אדם בידו לעשות. יכולת העשייה בהרבה מקרים תלויה בהחלטה. אדם מחליט כי הוא יכול, רוצה ושואף אז הוא יהיה מסוגל. בידו להחליט, בידו לעשות ובידו להגיע רחוק – השמים הם הגבול.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]