איך התכוננו לחורבן?

הרב דב קדרון

נזיר לב ע"ב

אביי אומר שעל פי נבואת דניאל ידעו חכמי ישראל שבית המקדש השני יעמוד במשך 420 שנה ואחר כך ייחרב.

הנצי"ב (הרחב דבר במדבר ח, ו) כותב שבזמן שהיה המשכן ובית המקדש היו הלוים נושאי הארון, והיו מרכבה לשכינה, ולכן היו מובדלים משאר העם, כמו שנאמר (במדבר ח, ו): "קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם", וכמובן גם הכהנים הובדלו משאר העם, כמו שנאמר (דברי הימים א כג, יג): "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא וּבָנָיו עַד עוֹלָם".

בזמן בית המקדש השני, מכיוון שידעו חכמי ישראל שהוא עתיד להיחרב, ובזמן הגלות לא יהיה תפקיד מיוחד לכהנים וללויים בעבודת ה', לכן דאגו חכמי ישראל באותה תקופה לייחד ולהבדיל את תלמידי החכמים משאר העם, כדי שיהיו הם נושאי דגל התורה והיהדות במשך הגלות, ובזה הם נעשים מרכבה לשכינה שתהא שרויה בישראל, שהרי משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה, וזה מה שהחזיק את עם ישראל בכל תקופת הגלות.

לכן כבר אז הובדלו תלמידי החכמים בזה שהקפידו על דיני טומאה וטהרה, והיה אסור להם להתקרב קרבה יתירה לעמי הארץ, וגם היום שפסקו עניני טהרה בישראל, משום שאין לנו אפר פרה, מכל מקום מובדלים המה תלמידי חכמים מכל המון עם ה', כמו שנאמר בספרי (ברכה פ' ב'): "אש דת למו מה אש כל המשתמש בה עושה בגופו רושם כך בני אדם שעמלים בתורה ניכרים הם בין הבריות בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק". וכן כתב הרמב"ם בהלכות דעות (ה,א) שהחכם צריך שיהא ניכר ומובדל משאר העם בחוכמתו וגם במעשיו.