דיבור ברור וחד משמעי / רפי זברגר

נזיר לא ע''א
 

הקדמה 

בסייעתא דשמייא מתחילים את הפרק החמישי והקצר המתחיל בשלהי הדף הקודם. הפרק עוסק בנדרי נזיר בטעות, ומתחיל בדיני הקדש בטעות. נלמד את המשנה הראשונה:
בית שמאי אומרים: הקדש טעות - הקדש, ובית הלל אומרים: אין הקדש.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל האם הקדש בטעות חל (בית שמאי) או אינו חל (בית הלל). מיד מביאה הגמרא שלוש דוגמאות להקדש בטעות.
1. כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן - בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
סברת בית הלל נראית פשוטה וטריוויאלית, שהרי האדם הקדיש את השור השחור שיצא מביתו ויצא שור לבן - אין כאן הקדש. את סברת בית שמאי מנסה הגמרא להבין, ויפורט בהמשך המאמר.
2. דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש, ועלה של כסף - בית שמאי אומרים: הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש.
המקרה השני דומה לראשון ועוסק בדינר זהב במקום שור, והתייחסות לדינר שיעלה ראשון (כנראה מארנקו) במקום שיצא מן הבית. אותה מחלוקת, ואותן סברות של בית שמאי ובית הלל.
3. חבית של יין שתעלה בידי ראשונה הרי היא הקדש, ועלתה של שמן – בית שמאי: הקדש, ובית הלל: אינו הקדש.
מקרה שלישי עוסק במקדיש חבית יין ועלתה בידו חבית של שמן, שוב אותה מחלוקת. 
 

הנושא

נלמד את ההסבר השני בגמרא לדברי בית שמאי:
אמר רב פפא: לכך נאמר ראשון, לכשיצא ראשון.
רב פפא מסביר כי בית שמאי מפרשים את דברי המקדיש שהוא אמר כי השור השחור שיצא ראשון מבין השוורים שיצאו מן הבית – הוא יהיה הקדש. ואין הכוונה כפי שחשבנו השור הראשון שיצא מן הבית. לכן סוברים בית הלל כי ההקדש חל. הגמרא בהמשך תדון לשיטת בית שמאי, איזה שור הוקדש, האם השור הלבן שיצא ראשון, או השור השחור הראשון שיצא בהמשך.
והא שור שחור קאמר, מי לא עסקינן דלית ליה אלא האי?
שואלת הגמרא על המציאות המדוברת במקרה זה: מלשון המשנה משמע לכאורה כי מדובר במקרה ויש שם רק שור אחד, ועליו דיבר המקדיש כי הוא שחור, אך בסופו של דבר הוא באמת לבן. לפי זה הסברו של רב פפא המתאר מצב שיש מספר שוורים אינו ברור!לא צריכא, דאית ליה תרין תלתא.
עונה הגמרא בשלילה. אין מדובר במקרה שיש רק שור אחד, אלא מספר שוורים.
ובית הלל אומרים: אם כן, שיצא בראשון מיבעי ליה.
בית הלל עונים לבית שמאי לפי פירוש רב פפא: אם אמנם זו הייתה כוונת המקדיש, היה צריך לומר בפירוש השור השחור שיצא ראשון, ולא באופן סתמי ''השור השחור שיצא מביתי''. ומכיוון שלא אמר כך, יש לפרש את כוונתו השור הראשון שיצא מביתי והוא יהיה שחור. אך בפועל יצא שור לבן ולכן אינו מקודש, לדעת בית הלל.
אמר ליה רבא מברניש לרב אשי: האי הקדש בטעות הוא? הקדש בכוונה הוא!
שואל רבא (אשר גר במקום הנקרא ברניש) את רב אשי: לפי הסבר זה של רב פפא, לא ברורה הדוגמא. שהרי שלושת הדוגמאות מתארות הקדש בטעות, אך לפי הסבר זה אין פה טעות בכלל. שהרי הוא אמר השור השחור הראשון שיצא מביתו יהיה הקדש, ואמנם השור השחור הראשון שיצא מביתו, גם אם אינו השור הראשון שיצא – הופך להיות הקדש.
משום דאטעייה לדיבוריה קמא.
עונה הגמרא תשובה מעניינת: הוא ''הטעה בדיבורו הראשון''. להבנת הדברים נלמד את התוספות המובא בדף לג.
ומשני משום [דאטעי] ללישנא קמא כלומר להכי קרי ליה הקדש טעות לפי שבתחלה יש לטעות בלשונו ולומר שלראשון שיצא מן הבית נתכוון והיינו הלבן אלא שאנו מפרשין דבריו שרצה לומר ראשון לשחורין.
הטעות הוא בהבנה שלנו את דבריו. ניתן היה להבין כמו שבית הלל מבינים וכוונתו לשור הראשון שיצא שהוא יהיה שחור. אך רב פפא אומר כי אנו ''מפרשים'' את דבריו אחרת. אומרים כי כוונתו הייתה לשור השחור הראשון שיצא, ולא לשור הראשון שיצא, ולכן הדבר אף מכונה ''הקדש טעות''. 
 

מהו המסר

תשובת הגמרא מלמדנו כי אפילו אם האדם התכוון באמירתו לדבר מסוים, אך אם השומעים חושבים שהתכוון לדבר אחר – אמירה זו נקראת ''אמירת טעות''.
הסבר זו חוזר ומלמדנו, את שכבר למדנו לא אחת בגמרא – יש לדבר בלשון ברורה ומובנת לשומעים. לא להשאיר לשומע לעשות ספקולציות על דבריו. לא להשאיר נושאים עמומים ובלתי ברורים. לא לומר דברים דו משמעיים, אלא לדבר בלשון חד משמעית וברורה. לפרט ''ברחל בתך הקטנה'' מה כוונתנו ומה ביקשנו להביע במילותינו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]