טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין – גפן היין
"אמר מר: מה הפרט מפורש פרי ופסולת פרי, אף כל פרי ופסולת פרי. פרי - עינבי. פסולת פרי מאי היא? חומץ. אף כל פרי מאי היא? גוהרקי. אף כל דפסולת פרי מאי היא? אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין. ועד זג - אמר רבינא: לאיתויי דבין הבינים" (נזיר, לד ע"ב).
פירוש: אמר מר [החכם]: מה הפרט מפורש בכתוב שהוא פרי ופסולת פרי — אף כל פרי ופסולת פרי אסור לנזיר. ומסבירים: פרי המפורש בכתוב הוא עינבי [ענבים], פסולת פרי המפורשת בכתוב מאי [מה] היא? חומץ ("חומץ יין וחומץ שכר לא ישתה". במדבר ו׳:ג׳, פסוק ג). "אף כל פרי" שמוסיף מדרש זה מאי היא [מה הוא]? גוהרקי [בוסר, ענבים שלא הגיעו לכלל בישולם]. ויש לשאול: "אף כל" שהוסיף לגבי פסולת פרי, מאי [מה] היא איזו פסולת פרי בא להוסיף על מה שמפורש בכתוב? אמר רב כהנא: לאיתויי עינבי דכרין [להביא, להוסיף, ענבים שהתליעו]. ועל מה שנאמר "מחרצנים ועד זג", אמר רבינא: לשון זו באה לאיתויי [להביא] את חלק הפרי שהוא בין הבינים שנמצא בין החרצנים והזג (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: גפן היין שם באנגלית: Common Grape Vine שם מדעי: Vitis vinifera
שם נרדף במקורות: גופנא, גופן, ענבא, ענבה
נושא מרכזי: מהם "ענבים זכרים"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על גפן היין הקש/י כאן.
נפתח בפירוש המילה "דכרין" לאור משמעותה בספרות חז"ל. במשנה בכתובות (פ"ד מ"י) נאמר: "לא כתב לה בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין". אין ספק שמשמעות המילה "דכרין" במשנה זו הוא "זכרים". בגמרא בכתובות ובמסכתות נוספות אנו מוצאים פעמים רבות את הביטוי "כתובת בנין דכרין". "... כפר שיחליים, שהיתה פרנסתן מן שחליים; כפר דכריא, אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה, ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות" (גיטין, נז ע"א). "... וכן את מוצא כשבנה שלמה בית המקדש ובקש להקריב לחנכת הבית ראה מה כתיב שם ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' (מלכים א ח) וכן בימי עזרא מה כתיב שם (עזרא ו) והקריבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה דכרין מאתין אמרין ארבע מאה וצפירי עזין לחטאה על כל ישראל וכו'" (מדרש תנחומא, ורשא, נשא סי' טו).
רש"י מפרש: "ענבי דכרין - ענבים שהתליעו" וכך מפרש גם התוס'. ייתכן שהתולעים הם ביטוי לכך שהענבים הבשילו יותר מדי ונפגעו על ידי תולעים. לפני שנפנה לקושי העיקרי בפירוש זה נעיר שעצם העובדה שיש צורך לאסור לנזיר את הענבים המתולעים בעייתי שהרי הם אסורים לכולם מצד עצמם. כמה מהמפרשים העלו את קושי זה ו"קרן אורה" למשל כתב: "גמרא. לאתויי עינבי דכרין. ופירשו רש"י ותוס' ז"ל ענבים שהתליעו וקשה למה לי קרא לזה וכי מפני שהתליעו יחזרו להיתר וכל זמן שראוין לאכילה קצת באיסורן קיימי וכו'". יש שתירצו שמדובר בענבים שהתליעו לאחר שנתלשו שמותר לאכלם באופנים שונים (ראו בשו"ע יו"ד פד סי' ד'). הצעה אחרת היא שלאחר שהתולעים קילקלו את הענבים הם הוצאו מתוכם ולכן האיסור מתייחס לענבים בלבד.
הקושי העיקרי העומד בפני זיהוי "עינבי דכרין" כענבים מתולעים הוא השאלה מה הקשר בין ענבים זכרים ובין תולעים. קושי זה הביא, אולי, לשינויי גרסאות שאנו מוצאים במפרשים.יש לציין שבכתבי היד השונים של התלמוד הגרסה היא "דכרין" או "דכרים". בפירוש המיוחס לראב"ד לספרי (נשא פי' כ"ד) אנו מוצאים גרסה נוספת והיא "עינבי דקדים" כלומר ענבים שדופות קדים. בפירושו ניתן למצוא הסבר מסוים אם כי לא מספק לביטוי "עינבי דכרין" והוא שמדובר בענבים רעים חסרי ערך.
הערוך (ערך "כדם") גרס "לאיתויי ענבי דכדום". במסכת בבא מציעא (קו ע"ב) נאמר: "ומודה רב אשי בעינבי דכדום, ובשדה שלקתה בעומריה". גם כאן פירש רש"י: "ענבי דכדום - ענבים שהתליעו". הערוך כתב: "ענבים שלקו בגפן קודם בצירה". רבינו יהונתן פירש: "ומודה רב אשי בענבי דכדום. כלומר שלא הספיק לעשות יין מהן עד שהחמיצו וכו'". פירוש נוסף מובא ב"קרן אורה": "... ולהך גירסא ענבי דכדום היינו שלקו בגפן. יש לומר דהיינו ענקוקלות דתנן בפ"א דערלה. ופי' הרמב"ם ז"ל שהכם החמה כמש"כ בהל' מעשר שני ולהני איצטריך קרא דסלקא דעתך דלא הוי ענבים כלל כיון שנתיבשו בחמה. והכא בהל' נזיר השמיט הרמב"ם ז"ל דין ענבים דכדום ועיין בכסף משנה ז"ל. לרמב"ם בפיהמ"ש (ערלה, פ"א הל' ח') כדום או בשמם ענקוקלות נגרמים כתוצאה ממשב רוח: "ענקוקלות, פירשו בתלמוד שהן ענבים שטרם בשלו כל צרכם והפסידתם הרוח המפסדת את הפירות, והוא אמרם ענבין דלקין תלתיהון".
על מנת שניתן יהיה לקיים את הגרסה "עינבי דיכרין" ברצוני להעלות הצעה נועזת אולי יתר על המידה. מוצא גפן היין (Vitis vinifera ssp. Vinifera) הוא בגפן היערות (Vitis sylvestris). במהלך ביות גפן היין חלו בה שינויים רבים אך לענייננו חשוב השינוי הבא. פרחי גפן היין המודרנית הם דו-מיניים כלומר בכל פרח יש איברים נקביים וזכריים. בגפן היערות הפרחים בדרך כלל חד-מיניים והצמח דו-ביתי כלומר קיימים שיחים בעלי פרחים זכריים בלבד ושיחים בעלי פרחים נקביים בלבד (תמונות 1-2). באוכלוסייה דו-ביתית הפירות נישאים על השיחים הנקביים בלבד. בימינו מופע זה של הגפן נדיר יחסית בארץ אך ניתן להניח שבעת העתיקה, בשלבי הביות המוקדמים יותר, הוא היה נפוץ למדי. ייתכן שהפרחים הזכריים הסגורים (פקעי הפרחים) המזכירים בצורתם ענבים קטנים נאכלו ונקראו "עינבי דכרין" (תמונה 3).
דוגמה נוספת לצמח דו-ביתי שפרחיו נאכלים הוא הדקל. חז"ל עמדו על הצורך לבצע האבקה לשם קבלת פירות ומוצאים אנו בגמרא בפסחים (נה ע"ב): "מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא". ברצוני להציע שהביטוי "כופרא דיכרא" מקביל אולי לביטוי "עינבי דיכרי". "כופרא דיכרא" הם המכבדים(1) הזכריים של התמר. המכבדים היו ראויים למאכל אם כי לא משובח (ראו במאמר "אדאכלת כפנייתא בבבל" (בבא בתרא, קז ע"ב). לקריאה הקש/י כאן). ייתכן, אם כן, שגם הפרחים הזכריים של הגפן נאכלו ולפני פתיחתם נראו כענבים. קושי העומד לפני הסבר זה הוא הדרשה "אף כל דפסולת פרי מאי היא?". לכאורה הפרחים הסגורים אינם פסולת אך לאמיתו של דבר לאחר ההאבקה הם מתייבשים, נושרים ומהווים אז פסולת.
 |
|
 |
|
תמונה 1. גפן היערות - פריחה נקבית |
|
תמונה 2. גפן היערות - פריחה זכרית |
תמונה 3. גפן היערות - פקעי פרחים זכריים
תמונות פריחת גפן היערות באדיבות ד"ר אלישיב דרורי וגב' אושרית רחימי, אוניברסיטת אריאל בשומרון, המחלקה להנדסה כימית.
(1) תפרחת בצמחים שונים שצירהּ הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
