תשובה נמצאת בגוף השאלה / רפי זברגר

נזיר כז ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

למדנו בדף כ''ד דין "מעות סתומים נופלים לנדבה''. כלומר נזירה אשר הפרישה מעות לצרכי קרבנותיה לאחר סיום ימי הנזירות, ולאחר מכן בעלה הפרה לה את נדרה. פסקה המשנה כי אם המעות היו ''סתומים'' ולא פירשה כל סכום מעות עבור איזה קרבן, אז ''ילכו לנדבה''. כלומר מותר לקנות במעות אלו קרבנות נדבה (שלמים או עולה), למרות שמעורבים במעות אלו גם דמי חטאת, שהיא אינה יכולה ללכת לנדבה.
בגמרא שם למדנו מחלוקת אמוראים מהו מקור דין זה. רבי יוחנן סובר כי זוהי ''הלכה למשה מסיני'', וריש לקיש למד דין זה מפסוקים. בדף כ''ו למדנו מספר דעות של אמוראים אשר הגדירו וצמצמו הלכה למשה מסיני זו. הם אמרו: מעות ולא בהמות (אמורא אחר צמצם רק לבהמה תמימה ולא בהמה בעלת מום), או מעות ולא ''נסכא'' (חתיכת כסף), ואמורא נוסף חלק וסובר כי נסכא הינה גם ''סתם מעות'' אלא יש לצמצם למעות ולא "סוור (ערימה) על קורות". 
 

הנושא

אמר ליה רבי שימי בר אשי לרב פפא: מאי טעמייהו דרבנן דאמרי: מעות - ולא בהמה ולא נסכא, מעות - ולא סוורא? אלא מעתה, מעות - ולא עופות!
רב שימי מקשה לרב פפא על דעתם של חכמים שהזכרנו בהקדמה: מדוע הם פסקו כי הלכה למשה מסיני של מעות סתומים לנדבה הם רק על מעות ולא על בהמה, נסכא וסוורא. לפי עיקרון זה נוכל לומר גם מעות ולא עופות, והרי למדנו לעיל כי הכלל של מעות סתומים לנדבה שייך גם בקינים ואמרנו שם גם ''סתם קינים לנדבה''.
וכי תימא הכי נמי, אלא הא דאמר רב חסדא: אין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן, אמאי? הא מעות גמירין לה!
ממשיך רב שימי ומקשה, ואם תאמר בכל אופן אין הכי נמי, וגם נאמר את הכלל של מעות ולא עופות, הרי זה יסתור גם את דבריו של רב חסדא שאמר כי אדם שהפריש קן סתומה יכולה להתפרש באחד משני הזמנים: או שהבעלים מייחדים כל עוף לקרבנו (זה לחטאת וזה לעולה), ואם הבעלים לא פירשו, הרי הדבר מתפרש בעת הקרבת הכוהנים את העופות, כל אחד לפי הקרבתו. אך אם נכון הכלל של החכמים לעיל (גם מעות ולא עופות), לכאורה העופות כבר היו מפורשים לפני כן, וכיצד אם כן הכהן יכול להקריבן זה לעולתו וזה לחטאתו מבלי שאנו יודעים שאמנם עוף החטאת הוקרבה לחטאת והעולה לעולה?
הראשונים דנים מדוע רב שימי מקשה דווקא מדברי רב חסדא, והרי כאמור למדנו כבר לעיל ממשניות במסכת קינים כי גם ''סתם קינים לנדבה''.
רב חסדא סובר כי אמנם הלכה למשה מסיני של ''מעות סתומין לנדבה'' כולל גם עופות, ולא כפי שניתן להבין מדברים של החכמים לעיל.
אמר ליה: וליטעמיך, הא דתנן, רבן שמעון בן גמליאל אומר: הביא שלש בהמות ולא פירש, הראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה - תקרב עולה, לשלמים - תקרב שלמים; אמאי? הא אמרת בהמה לאו כמפורשת דמיא!
ענה לו רב פפא, לפי הבנתך רב שימי את דברי החכמים, שאמנם בהמות סתומות לא הולכות לנדבה (אלא רק מעות סתומות) יקשה עלינו גם מדברי רבן שמעון בן גמליאל אשר נלמד במשנה בהמשך המסכת (מ''ה.) כי אדם שהפריש שלש בהמות לקרבנות נזיר: חטאת, עולה ושלמים מקריבים כל קרבן לפי הבהמה המתאימה לו. כבשה לחטאת, כבש לעולה ואיל לשלמים. ואילו לפי דבריך בהמות סתם אינן נידונות כמפורשות אלא כסתומות, ואם כן היה אסור להקריבן על המזבח, שהרי אסור להקריב בהמה לקרבן שלא ייעדו אותה לכך?
אמר ליה: התם ולקח ( וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה (ויקרא י''ב, ח') ועשה ( וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ (שם ט''ו, ט''ו) אמר רחמנא, אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן,
עונה רב שימי לרב פפא ומסביר את הדין של רב חסדא (ומיד יסביר גם את דינו של רבן שמעון בן גמליאל). ואומר רב שימי שאמנם ישנו לימוד מפסוקים כי קינים מתפרשות או בלקיחת הבעלים (ולקחה) או בעשיית הכוהנים (ועשה) ולכן הם סתומים עד לאותן שתי נקודות זמן, בניגוד למשתמע לכאורה מדבריהם של חכמים, כי רק מעות סתומים ולא דבר אחר, כולל קינין.
הכא נמי מי מצית אמרת הדין דחטאת תקרב עולה? הכא נקבה, הכא זכר.
כמו כן, גם דברי רבן שמעון בן גמליאל אינם קשים, כיוון שבאמת אדם המקריב שלש בהמות שונות, אפילו שלא אמר זו לחטאת, זו לעולה וזו לשלמים, יודעים בירור איזו בהמה לאיזה קרבן לפי סוג הבהמה (כאמור לעיל: כבשה לחטאת, כבש לעולה ואיל לשלמים), ולכן אין זה סתום אלא מפורש. 
 

מהו המסר

תשובת רב שימי לרב פפא לגבי דבריו של רבן גמליאל במשנה, הטוענת בצדק רב כי הפרשת שלש בהמות נזיר, גם אם לא פירש - כאילו פרש דמי, כיוון שכאמור, ברור כשמש איזו בהמה לאיזה קרבן לפי סוג הבמה, מלמדת אותנו כי לפעמים התשובה נמצאת בגוף השאלה. אתה שאלת רב פפא מדברי רבן גמליאל שעסק בבהמות סתומות לכאורה, ואני אומר לך כי למרות שהבעלים לא פירשו, הרי הם כמפורשים. כלומר, אם רק נבחן מעט יותר לעומק את המקרה, נגלה כי השאלה אינה מתחילה כלל ועיקר. אין זה מהנושא שלנו, ואין מדובר כלל בבהמות סתומות.
בחינה זו של הדברים יכולה להביא אותנו למסקנות מעין אלו לא אחת בוויכוחים ודיונים ארוכים, שבעצם מתגלה לנו כי ''עובדה'' המצוטטת בדיון לכיוון אחד, אינה אלא עובדה הנכונה דווקא לכיוון השני. או לחילופין אינה עובדה כלל ועיקר. 
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]