למי מגיע עונש / רפי זברגר

גיטין מה  ע"א
 

הקדמה 

אנו ממשיכים לעסוק בנושאים של המשנה בדף מ''ג, העוסקת ב: המוכר עבדו לגויים או לחוצה לארץ – יצא בן חורין כפי שהסברנו ברקע של הדף הקודם. בסוף הדף הקודם, רב ענן מתלבט בשני פסקים של חכם בשם שמואל, העוסקים במכירות שאינן חלות, מה הדין לגבי כסף הקניין. הוא ידע שבאחד מן המקרים הכסף חוזר לבעליו, ובמקרה השני לא, אך לא ידע להצביע מהו המקרה שהכסף חוזר ובאיזה אינו חוזר. להלן שתי ההלכות:
1. הדין של המשנה שלנו, במוכר עבדו לחוץ לארץ שהעבד יוצא לחירות.
2. מוכר שדהו בשנת היובל [שנה שבה כל השדות שנמכרו לפני כן, חוזרים לבעליהם המקוריים], לפי שמואל – המכירה אינה חלה.
רב יוסף פתר את הבעיה, לאור ברייתא, ממנה למד, כי בדין הראשון המכירה חלה, והכסף אינו חוזר לקונה, וממילא יוצא שבדין השני המכירה לא חלה והכסף חוזר. רב ענן לא הכיר את הברייתא, ולכן התלבט בבעיה זו.
 

הנושא

שואלת הגמרא בתחילת הדף שלנו, מדוע במקרה השני, כאשר אדם מוכר ביובל, ופסק שמואל כי המכירה איננה חלה, אנו קובעים כי הכסף חוזר לקונה, והמוכר ''אכל אותה''. אולי נשווה זאת לדין אחר של שמואל, כמובא בגמרא במסכת קידושין (מ''ו (:המקדש את אחותו, רב אמר: מעות חוזרות, ושמואל אמר: מעות מתנה. מדובר, באדם שקידש את אחותו, האסורה עליו מן התורה, ולכן הקידושין לא חלים, ובמקרה זה אומר שמואל כי כסף הקידושין שהבעל נתן לאשה, הופכים להיות מתנה ונשארים אצל האשה. אם כן, אנו למדים מדין זה, כי למרות ש''העסקה'' לא חלה, והקידושין לא תפסו, הכסף אינו חוזר לקונה (הבעל), אלא נשאר אצל המוכר (האשה).
ראינו בדין של "קידושי אחות", כי שמואל פסק שבמקרה שהמכר לא חל, הקונה ''אכל אותה'' והוא הפסיד את כספו הנשאר אצל המוכר. שואל על כך אביי את רב יוסף: מדוע באמת כך? מדוע קונסים את הקונה, ולא את המוכר. הרי אם נעשתה פעולת איסור שני הצדדים שותפים לפעולה זו, ומדוע דווקא הלוקח מפסיד והמוכר נהנה מן הכסף? עונה לו רב יוסף במשל מעניין, המהווה את כותרת המאמר: לא עכברא גנב אלא חורא גנב. כאשר עכבר ''גונב'' ושם את ה''תוצרת'' שלו בתוך החור למשמרת, הרי שהחור בסופו של דבר מחזיק את הגניבה וניתן ''להאשימה'' לא פחות ואולי אף יותר מן העכבר. שהרי העכבר עשה את ''העבודה'' והלך, ועתה, הגניבה נמצאת כל הזמן בתוך החור. לכן, אומר רב יוסף, הלוקח, הדומה לחור, הוא בעצם האשם האמיתי, ואם משהו צריך ''להיענש'' הרי זה הלוקח.
 

מהו המסר

אמירתו של רב יוסף חייבת להעלות בפנינו התלבטות בנושא ''דיני עונשין''. מי חייב לקבל את העונש. האם מבצע הפעולה או שמא המסייע והגורם הדואג לתשתית, ולחומרים הנילווים ושומר שמעשה הפשע ''יעבור בשלום''. לא רק בבית משפט דנים בדיני עונשים אלא גם בבית של כל אחד מאיתנו. האם הילד שעשה את המעשה הלא טוב צריך להיענש, או שמא אחיו המסייעים ולפעמים גם מסיתים למעשה העבירה. שווה מחשבה והתלבטות.  


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלמה של אילנה בת שרח
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]